קובי יהב / בהמתנה |
שירווה את צימאוננו
שוב מתלבטים בשאלה
מתי מחר נקום
וזה לא משתנה לי
תמיד אהבתי לטייל על מדרכה
כפות רגליים מועכות את הרצפה
כשאת שואלת
זה לא תמיד יוצא לי
ולפעמים אני שוקע,
לך אומר שזה הסתיו
אז את צוחקת
אל תשחק איתי עכשיו.
אני מביט בך מלמטה
כמו ילד מאוהב
אז את שותקת
ראשך בתוך הכר.
שני אנשים בהמתנה לאחד יקום
שעוד מעט יפציע
שוב מתלבטים בשאלה
מתי מחר נקום
וכבר מחר הגיע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|