עם נשיקה קטנה על שפתיה הרכות,
הוא נפרד ממנה והיא התחילה לבכות,
היא יודעת שהוא לא ישוב לעולם,
היא יודעת שהוא ייעלם כמו כולם.
היא רצתה להיות איתו עוד כמה ימים,
היא רצתה לחבק אותו כמו בכל השנים,
ללמד אותו כמו שהיה קטן,
לנסוע איתו ברכבת הזמן.
אבל הוא אמר שזה כבר מספיק
ממנו אהבה היא כבר לא תפיק,
הוא אמר שהוא בטעות עוד יפגע,
ובזיכרונות ממנה כל דקה הוא יגע.
דבר אחרון, היא אמרה וביקשה,
אל תפחד מן הדרך הקשה,
הוא יצא למסע בין שדות והרים,
ואמר שלום לתקופת הנעורים.