הלכתי בחוץ.
מקדחה בידי.  
הלכתי לבד, לא היו אנשים.
מסביב ובכלל, הכל היה ריק.
רק אני, מקדחה, שמיים, תבל.

"האקדח לי פה חור?"-מחשבה לעצמי
והרי השמיים כל כך רחבים,
העולם הוא עצום, ואני כה קטן.
לשמיים אין גבול, ואני כה מופנם.
מה החור הקטן ישנה באמת?
אז נמשחתי לזה כמו מסמר למגנט.

מחשבה נהפכה לתחילת מעשה,
אף אחד לא שיער מה אני אעשה.
מקדחה בהיכון, יש עוצמה וחשמל.
משקפי המגן, וגם הנה קסדה.

והכל כבר מופעל, והכל מסתובב,
ואז צעקו לי "עצור יא טיפש!!!"
"מה קרה, מי צעק" שאלתי אני,
"למה עצרתם את מקדחתי ?"

"זה אני שצעק, יוסף בן יוסף"
יצא מהבית ילדון מגדף.
"השתגעת תגיד מה אתה פה עושה?
לא יודעת אתה שלמעלה יושב
אלוהים?"

"ילד,כשעוד הייתי צעיר, הייתי כמוך קטן ותמים.
עד שביום אחד מן הימים ראיתי דבר.
אני, אני מכל האנשים,
ראיתי שלט שם למעלה (בלי שקרים).
"למכירה" היה כתוב,
המקום היה פנוי!"