אני לא זוכר בדיוק מתי זה קרה, אני רק זוכר
שזה לא היה לפני הרבה זמן.
רגע אחד היא עמדה ובישלה את הקציצות שאני אוהב, היא
תמיד הייתה מבשלת בשבילי, וברגע אחר שמעתי את
קול הראש שלה פוגע ברצפה...
רצתי אליה אבל היא הייתה מעולפת, ניסיתי לדבר אליה אבל
היא לא ענתה, לקחתי את הטלפון וחייגתי 101, דיברתי
איתם כל כך מהר ובנימה של פאניקה, אמרתי
להם איפה אני גר ואפילו איימתי עליהם שכדאי להם
לבוא מהר כי אני לא יודע מה קרה לה.
הם הגיעו והוציאו אלונקה מהאמבולנס, הם שאלו אותי מה קרה
וצרחתי אליהם שאני לא יודע.
הם שאלו אותי אם יש מישהו בבית חוץ ממני ואמרתי להם שלא
אז הם אמרו לי לבוא איתם לבית החולים אז הלכתי.
אשפזו אותה ואני נאלצתי לחכות בחדר המתנה כשאני
אוכל ציפורניים ותולש שערות מהראש... אחרי בערך רבע שעה
בא אליי הרופא שטיפל בה ואמר לי שהיא מתה, הוא
אמר שהיא חטפה דום לב, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע,
רציתי להביא לרופא אגרוף מהסבל של לשמוע שאמא שלך מתה
אבל זאת לא הייתה אשמתו... ואולי כן?
הרגשתי שהדמעות חונקות אותי, ואז פרצתי בבכי בעודי מתמוטט על
הרצפה של בית החולים, זה לא היה בכי רגיל, אלא בכי
עם צרחות.
היא תמיד אמרה שהיא תמות בגיל צעיר,מטומטמת!
אני עדיין לא מאמין שהיא לא פה יותר, אני מקווה שהיא
משגיחה עליי מלמעלה ושהיא וסבתא מאושרות ביחד שם למעלה...