[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל וויקה
/
מחכה למהלומה הבאה

מ' ישבה בפינה חשוכה של דירת הסטודנטים המעופשת שלה.היא ידעה ש
י' עומד להגיע כל רגע והיא ישבה מצונפת בפינה חוששת כל כך
מאותו הרגע. היא אהבה אותו כל כך, אהבה אותו למרות שהוא השפיל
אותה מדי יום, הראה לה רק חוסר הערכה וכשגמר לנצל אותה זרק
אותה כמו הלכלוך של אתמול. היא הייתה המכונה שלו, מוכנה למכה
הבאה, תמיד מוצאת הוכחה בין השורות שהוא באמת אוהב אותה ומכבד
אותה - הוא פשוט לא מראה את זה, לא רוצה שידעו. לאחרונה זה
החריף - הוא יודע שיש לו כוח עליה ושהיא לא תעזוב, היא תחזור
לקבל עוד כמו תמיד והוא ימשיך להשפיל אותה ולהוריד אותה לדרגה
פחותה מחיות. נאמנה לבעליה המכים היא נשארה איתו כמו כלב מוכה.
ולמה לא? זה מה שהיא הייתה - כלב מוכה.
ועכשיו היא ישבה מצונפת בפינה מחכה למהלומה הבאה שתגיע,
להתעללות שתבוא ולהפחתת מעלומות המילים שהורידו מערכה- והיא לא
ידעה כמה היא שווה באמת. והיא לא ידעה שהיא באמת נסיכה לוחמת
אבודה ושיש לה כוח להתנתק ממנו.
היא רק ישבה מצונפת - שם בפינה - מחכה שהוא יאהב אותה.

מ' ישבה עכשיו מול המראה מנסה למחות את ההשפלה מפניה, אך לא
משנה כמה קרצפה וכמה כיסתה פניה בשלל תכשירים, אלה שהיו קרובים
אליה ידעו שהוא שוב הכה אותה.
והיא ישבה וחייכה בכל המסיבות הנכונות והייתה מבחוץ קורנת,
בתוכה היא לא יכלה למחות את דמותו - ובצורה מעוותת היא הייתה
אשמה, הוא היה בסדר, הוא ניסה לחנך אותה להקשות את עורה, היא
פשוט לא לומדת.
היא הסתכלה עליו ביראה של כבוד והעריצה אותו על כך שנתן לה
הזדמנות ללמוד ממנו , היא רצתה כל כך לגרום לו להיות גאה, אבל
הוא מעולם לא היה גאה בה. היא הסמרטוט עליו ניגב את האגו שלו
שבכל מהלומה ובכל השתטחות שלה התנפח למימדים מפלצתיים. והיא
הייתה עיוורת - רצתה להאמין שהוא אוהב אותה.
י' היה חכם, מעולם לא תקע לה סכינים בגב , ותמיד היה קשוב
לבעיותיה - הוא סימא את עיניה כך שלא יכלה לראות איך הוא צוחק
עליה בחדרי חדרים, איך הוא נהנה לשלוט בה ולהיות מעליה.
מ' הסתכלה מעבר לחלון, הסתכלה וראתה את כל עברה רץ מולה מטיח
מולה את כל הכאב, את כל האמת המרה. והיא ניסתה להתבונן הצידה ,
להעלים מבט, אך הוא לא עזב אותה...מסרב להרפות :
היא ראתה ילדה לא מקובלת שרק רצתה חברים , היא ראתה אותה הולכת
לתיכון ומתחברת עם כל השונים, הלכה לצבא ובניסיון להתקבל
ולהיות אהובה למדה להיות כמו כולם - ריקה מתוכן ומושלמת מבחוץ
, היא למדה ליהנות ממה שכולם נהינו. שחרור - לא רק מהצבא אלא
מכל אותם אנשים ריקים, חלולים מאהבה... התחילה לעבוד ורכשה
חברים - היא הכירה את X אחד הידידים הכי טובים שלה, גיבשה זהות
ולא הייתה בטוחה אם היא עדין עוטה מסיכה או שזאת הוסרה.
לימודים גבוהים- רכשה חברי אמת - אנשים שיכלה להישען עליהם,
שאהבו אותה וראו מעבר למסכה, אנשים שעזרו לה לגלות את עצמה
וללמוד על עצמה. היא פגשה את האהבה הראשונה שלה - העריצה אותו
כל כך וכאבה במשך שנה לאחר הפרידה. היא עדין אוהבת אותו קצת,
היא עדין רואה בו ידיד נפש שלה, אבל היא יודעת שלפעמים לחוד זה
הכי טוב. במהלך השנה למדה מה זה בגידה בדרך הכי קשה- X - השפלה
פומבית, "לא תלבין פני חבריך ברבים" - סוד ששמרה שוחרר לעולם
ללא רשות. כל מה שהיא חיפשה הייתה סליחה, היא עדין אהבה אותו-
דפוס האישה המוכה - והוא לא התנצל על אף שהודה כי טעה. הוא
וויתר על החברות הקרובה, הוא וויתר על אהבתו אליה ולה היה קשה
לוותר על אהבתה אליו. ולפעמים היא עדין בוכה, הפצע מהסכין בגב
עדין לא הגליד לגמרי, ואיך הוא יכול להיות כל כך אטום? לוותר
על כל מה שהיה ביניהם? לפגוע בה ולהשפיל אותה ככה?  היא לא
יכלה יותר לסלוח...
שרשרת אירועים כואבת התחילה מאותה בגידה, היא הכירה כך את י'
שהיה לצידה ברגעים קשים. היא התאהבה בו וחשבה שהוא והיא יהיו
לנצח תמיד. אבל י' צבר כוח, י' טיפח את האגו שלו ככל שידע עד
כמה היא אוהבת אותו והוא רצה רק לנצל אותה.

מ' הסתכלה מעבר לחלון חושבת כמה קרני השמש נראו מזמינות וכמה
אפלולי הוא החדר ובעיקר פינת ההשפלה. היא התקרבה אל הדלת לוחצת
את הידית בזהירות, מביטה ורואה בחוץ את כל מי שתמיד עמד
לצידה,כיבד אותה והיה שם כדי להזכיר לה עד כמה היא מיוחדת,
שהיא נסיכה לוחמת וכי הם שם לצידה בלי שום התחייבות, בלי לרצות
ממנה כלום, רק להיות שם כדי לאהוב אותה ולהראות לה שמגיע לה
יותר.
היא לא יכלה להסתכל לאחור, ידעה שזה רק יקשה. היא סגרה את הדלת
מאחוריה - רצה החוצה נושמת אויר נקי.
10 דק' של אושר עילאי...

היא הרגישה את לפיתתו האיתנה של י' גוררת אותה חזרה...
תוהה האם אי פעם תפסיק להיות אישה מוכה...
תוהה האם אי פעם תצליח לברוח...

והאם אי פעם תמצא את הנסיך האוהב שלה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חג שמח


אחת שאין לה
משהו יותר טוב
לכתוב


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/10/05 6:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל וויקה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה