-1-
"אני אומרת לך, זה היה קסם!" התעקשה דונה בפני חברתה הטובה
ביותר.
"הדליקה פרצה ואני כבר הייתי בטוחה שזה הסוף שלי והנה פתאום
הבחור הזה מגיע יורה מים מהמקל ביד שלו!". להיילי, חברתה הטובה
של דונה, היה ברור לגמרי שדונה לא נמצאת במיטבה. הרי לפני
שעתיים בלבד דונה כמעט נהרגה בדליקה שפרצה בחנות הפלאפל והבשר
הכשר שבה היא עבדה.
"דונה אין כזה דבר קסם בעולם! לפחות הבחור הזה שיורה מים מהיד
שלו נראה טוב?" שאלה היילי בחיוך, מתאים לדונה להמציא עלילות
על בחורים חתיכים.
"טוב הוא היה צעיר וגבוה  באמת, בכלל לא נראה רע!". היילי צחקה
ברשעות עכשיו.
"ואני גם בטוחה שהוא היה בלונדיני!"
"לא... היה לו שיער שחור קצר ועיניים מוזרות כאלו, אדומות."
"עיניים אדומות? טוב עכשיו אני בטוחה שאת הוזה."
"טוב אולי כשאני חושבת על זה באמת זה בטח מהטראומה. גבר אדום
עיניים שיורה מים ממקל..." ושני הנשים צחקו.

ובמקרה במרחק שלושה רחובות מאותן שתי נשים הלך לו ברחוב בחור
צעיר, גבוה, שחור שיער ואדום עיניים. ולמרות שלא היה לו מקל
ביד אפשר רק להניח שעליו בדיוק דיברו שני הנשים.
שמו בפני אנשים, חיות ויצורים קסומים למיניהם (ולעתים רחוקות
גם סלעים עקשנים) היה אריק, פשוט אריק. הוא נולד בבית משוגעים
במרכז לונדון לאישה שהייתה מאושפזת שם, וגם מת שם במהלך הלידה.
אף אחד לא ידע את שמה אך היא כן ביקשה לקרוא לבנה אריק וכך הוא
קיבל את שמו.
כרגע אריק היה בדרכו אל פאב ישן שנקרא "מארק'ס". אריק לא ידע
מי הוא אותו מארק שכנראה פעם הקים את הפאב אך הוא בהחלט הכיר
את הבעלים הנוכחים, דיימון. למען האמת יש סיפור מצחיק בנוגע
לבעלים הקודמים של מארק'ס והוא בעיקר כולל כמה עטלפים שיכורים
וויכוח על קוביה הונגרית אבל זה לא קשור לסיפורנו.
אריק נכנס לפאב והתיישב בכיסא מול דיימון. דיימון מצידו דחף
לאריק כוס גדולה של בירה מבלי לדבר. בכלליות הפאב היה מקום
שרצוי לא לדבר בו.
אריק היה מדוכדך. לפני כשעתיים הוא הציל איזו בחורה חמודה
מדליקה שפרצה בחנות הפלאפל האהובה עליו.
הבחורה הטיפשה שפכה שמן על הרצפה שהתלקח וגרם לשריפה. אריק היה
צריך להשתמש בקסם כדי לכבות את השריפה ובכלל לא היה מרוצה
מזה.
אריק היה קוסם, ואחד אומלל בנוסף. הוא לא ביקש להיות קוסם,
ובהחלט היה מוכן להתעלם מכל הנושא אם לא הופיעו הבחורים האלו
ממשרד הקסמים והכריחו אותו להכיר בנושא, שלא נדבר על השיעורים
המתישים האלו שהיה צריך לעבור.
בגיל שנה אימצו את אריק זוג דיפלומטים יפנים ולקחו אותו אתם
חזרה ליפן. על אריק עברה ילדות קשה, לא קל לגדול ילד מערבי
בתוך משפחה יפנית, ביה"ס יפני, חוקים יפני ויפנים בכלל. הוא
תמיד היה הילד הרע ואף פעם לא היו לו הרבה חברים. בגיל 2
הולידו הוריו המאמצים בת משלהם אחרי מאמצים רבים. מיותר לציין
שאחרי אירוע זה ההתעניינות באריק המערבי ירדה באופן משמעותי.
אך ככל שגדל למד אריק לקבל את גורלו ואת החיים שחי ביפן. אחותו
החורגת, לי, דיי התחבבה עליו לאחר זמן מה. בגיל 7 שלחו אותה
הוריה ללמוד בפנימייה לבנות בלבד והיא חזרה ממנה רק בקיץ.
אריק מצא את עצמו גודל ומחכה כל קיץ שלי תחזור לחופשתה. הם
הפכו לידידים בנפש. למעשה הידידה היחידה של אריק מאז ומעולם.
אריק הרגיש שהוא יותר מדי שוקע במחשבות וסימן לריימונד שיביא
עוד כוס בירה.
"אתה לא מגזים עם השתייה בצהריי היום?" שאל מישהו בעל קול
שעיצבן את אריק באותה מידה שבה הוא הכיר אותו.
"מה אתה רוצה פייק?" שאל אריק בנוקשות.
גילברט פייק היה גם הוא קוסם. עובדה שכנראה הסבירה את דרך
הלבוש המוזרה מאד שלו. אריק חשב לעצמו שכובע המקלחת הכתום שלו
הולך דיי יפה עם מגפי הסערה הירוקים.
"אתה יודע היטב מה אני רוצה. תפקידי הוא ללמד אותך את דרכי
הקוסמים ולהפוך אותך לחבר בקהילת הקוסמים"
"פייק, כבר עברנו על זה. אני לא רוצה שום קשר לקהילת הקוסמים.
יותר מדי בלגאן אם אתה שואל אותי. נוח לי בחיי עם האנשים
הרגילים בעולם."
פייק נתן נחירה חזקה ואמר "אתה חיי בין אנשים נחותים ממך! איך
אתה לא מבין את זה? הפאשלה הענקית שלא גילינו את כישורי הקסם
שלך עד גיל 19, אם אתה שואל אותי משרד הגילוי של קסם קטינים
וחינוכם היה צריך לעבור חקירה יסודית בעקבות המקרה הזה!"
"דיי דיי פייק. זאת לא אשמתם שגרתי ביפן" אמר אריק דיי משועשע
מכל העניין.
"זה לא תירוץ! אני חושב על כל הבלגאן שגרמת שם במזרח הרחוק...
נער משתמש בקסם בלי הנחיה נכונה! איזו סכנה!"
"הכל הסתדר כמו שצריך אתה יודע, לא נגרם שום נזק".
"אתה עדיין לא מסוגל להגיד לחשים וקסמים כמו שצריך, אתה צריך
ללמוד."
"שמע פייק, אני עושה קסמים בדרכי שלי. לימדתי את עצמי במהלך
השנים איך אני גורם לקסם לעשות מה שאני בלי כל השטויות של
הקוסמים. מקפצים לכם באוויר עם מקלות וצועקים מילים משונות...
משוגעים!"
"זה לא שיגעון, זאת הדרך הנאותה להשתמש בקסם. תסתכל לאן הקסם
שלך הוביל אותך." פייק נעץ מבט רב משמעות לתוך עיניו של אריק.
"טוב אם אתה מתכוון לעיניים האדומות שלי אז תדע שאני מרוצה
לגמרי מהם!" התפרץ אריק "דיימונד, הבחור הזה פה ישלם על
המשקאות שלי. למרות התנגדותי החזקה אני בטוח שעוד נתראה פייק,
להתראות" ואריק עזב את הפאב.

-2-
אריק התחמק באלגנטיות מהאגרטל שנזרק לעברו וחשב לעצמו שאולי
עדיף לא להיות פה ברגע נתון זה. למרבה הפלא האגרטל הסכים אתו
לגמרי.
האחראית לזריקת האגרטל ולהסכמה הכוללת בחדר בנושא היכן עדיף
להימצא ברגע זה הייתה כריסטה בייקר.
כריסטה, בלונדינית יפיפייה בת 22 חלקה דירה עם אריק במשך
החודשיים בהם שהה בלונדון מאז הגיע מיפן.
הקשר ביניהם לא הכיל שום עניין רומנטי באיזשהו קטע בהיכרות
שלהם. הדרך הטובה ביותר לתאר את הקשר ביניהם היה כנראה
"התעלמות תוך כדי הסכמה משותפת".
כשאריק הגיע ללונדון החליט שעליו למצוא דירה לשהות בה. האנגלית
בפיו הייתה טובה למדי וכיסו היה מרופד במזומנים (מסתבר
שדיפלומטים יפנים מרוויחים לא רע בכלל) הוא הגיע לדירתה של
כריסטה אשר חיפשה באותו זמן שותף. או ביתר דיוק שותפה.
התגובה הראשונה שלה כאשר ראתה את אריק בעל העיניים האדומות
הייתה תגובתם של הרבה נשים יפיפיות להרבה גברים מוזרים, טריקת
דלת וריצה למכשיר הטלפון הקרוב בכדי לקרוא למשטרה.
לאריק לקח מספר דקות להסביר את כל העניין לשוטרים, שבתורם
הסבירו את העניין לכריסטה וביקשו ממנה להתנצל אשר הזניקה את
השוטרים לכזה עניין פעוט.
כריסטה התנצלה ואף הזמינה את אריק לכוס קפה כפיצוי על כך שחשבה
שהוא רוצח אנס וגנב. אריק ניסה לשכנע אותה לחלוק איתו את דירתה
וכריסטה הסבירה לו שהיא מחפשת שותפה ולא שותף. אריק הציע לשלם
את שכר הדירה במלואו לבד וכריסטה החליטה באותו רגע שמין השותף
לדירה לא כזה חשוב.
במשך החודשיים שגרו יחד הם באמת ניסו להתעלם אחד מהשני כמה
שיותר והצליחו בזה בצורה יוצאת מן הכלל ולכן עלינו לתהות למה
כריסטה זורקת אגרטלים על אריק ברגע זה. כמו כן האגרטל עצמו היה
שמח לדעת את הסיבה לעניין מכיוון שגם הוא מעורב בנושא.
"כריסטה תרגעי ודיי לזרוק עלי דברים!" צעק אריק כשמזלג עבר ליד
אוזנו.
"למה את זורקת עלי דברים? אני דיי בטוח שלא עשיתי שום דבר
שמצדיק את זה..." אמר אריק שבאמת ניסה לחשוב אם הוא עשה משהו
שעיצבן את כריסטה ביממה האחרונה.
"אתה עוד מעז לשקר לי? אני ראיתי אותו בחדר שלך! כולו שעיר עם
הרבה רגליים, משאיר שיערות בכל מקום!"
"אה אני מבולבל כריסטה... יש לי עכביש בחדר?"
"אתה מחביא כלב שם! הסכמנו בלי בעלי חיות בדירה, אני אלרגית
לכלבים!" אמרה כריסטה שלמען האמת נראתה בריאה לחלוטין.
"יש לי כלב בחדר? אני מבטיח לך שלא הכנסתי שום כלב לחד... אה
אני יודע מה קורה פה" לאריק באמת נפל האסימון באותו הרגע,
בנג'י!
אריק החל לצעוד לעבר חדרו וצעק "בנג'י צא לפה מייד לפני שאני
מקלל אותך כך שבחיים אף כלבה לא תסתכל עליך אפילו!" מסתבר
שהאיום עבד מכיוון שבאותו רגע יצא מן החדר כלב שמנמן לבן מהחדר
ולמרבה הפלא חייך אל אריק שנראה מאד מרוגז באותו הרגע "מה אתה
עושה פה בנג'י?"
הכלב נתן לו מבט מבולבל של כלב שלא מבין מה לעזעזאל רוצים
ממנו.
אריק הסתכל על הכלב והסתכל חזרה על כריסטה. "תקשיבי כריסטה
הכלב הזה לא שלי, הוא בא לפה לבד".
"כן אני בטוחה שהוא נכנס לבד ופתח את הדלת בעצמו?"
אריק הסתכל בזעף על הכלב ואמר "תגיד לה...". הכלב המשיך להסתכל
עליו במבט מבולבל "תגיד לה בנג'י או שאני נשבע אני אסרס אותך
אצל הווטרינר הקרוב ביותר!"
הכלב נראה מבוהל כששמע איום זה ולמרבה הפלא גם הבין אותו
כנראה.
"אה למען האמת לא נכנסתי דרך הדלת..." כריסטה הסתכלה על אריק
והייתה בטוחה שהוא לא דיבר ולכן היא הסיקה את המסקנה ההגיוני
היחידה - שהכלב דיבר.
ולכן היא עשתה את הדבר היחיד שהייתה יכולה לעשות כדי להתמודד
עם המחזה, והתעלפה.

"מה אתה עושה פה בנג'י?" שאל אריק בזמן שהרים את כריסטה
המעולפת מן הרצפה והניח אותה על הספה.
"לא שמעת את החדשות אריק?"
"על מה אתה מדבר?"
"על הקוסמים האפלים שהתנקשו בשר הקסמים מיטצ'ל!" אמר הכלב
בלהט.
"מה אתה אומר התנקשו בו? הוא דווקא נראה בחור חביב, נו טוב...
קורה..." אמר אריק שבאמת לא עד כדי כך התעניין בחדשות.
"אבל אתה לא מבין אריק, מלחמה מתחילה!" והפעם בנג'י הוסיף גם
נביחה בשביל ההדגשה בחשיבות ההצהרה.
"טוב בנג'י זה עדיין לא מסביר מה אתה עושה פה." אריק היה צריך
למצוא דרך להסביר לכריסטה את כל העניין ואיכשהו לא לאבד את
מקומו בדירה.
"חשבתי שחשוב להיות קרובים למשפחה בזמנים קשים אלו"
"אנחנו לא משפחה בנג'י"
"פרטים... פרטים... אז מה אתה הולך להגיד לכוסית?" הכלב נתן
מבט מעריך בכריסטה.
"אל תקרא לה ככה בבקשה. ועדיף שתחזור לצורת בן אדם לפני שהיא
מתעוררת אחרת באמת נהיה בצרות" אריק נראה בהחלט מודאג.
"טוב אם אתה מתעקש" ושנייה לאחר מכן עמד מולו גבר נמוך בן 26,
שמנמן ובהחלט לא מושך במיוחד.
"תקשיב אריק אני צריך לבקש ממך טובה גדולה".
"זה באמת לא הזמן המתאים" ענה אריק בחוסר סבלנות.
"טוב אז בוא נקבע לארוחת ערב בחנות הפלאפל ההיא?" משומה לבנג'י
תמיד הייתה חיבה לבשר כשר.
"אה החנות ההיא נשרפה היום, ניפגש במסעדה הסינית ההיא בהמשך
הרחוב?"
"טוב בסדר, מקווה שמגישים שם אוכל לכלבים" בנג'י חייך והחל
ללכת לכיוון היציאה "אה ודרך אגב, בהצלחה עם כריסטה!"
אריק רטן משהו על כלבים משוגעים וקוסמים ארורים ובנג'י יצא מן
הדירה.

-3-
"אז איך הסברת לה את העובדה שהיא ראתה כלב מדבר?" שאל בנג'י
תוך כדי שחיטט בצלחת האוכל שלו. סיני בהחלט לא היה האוכל החביב
עליו, אבל הוא ידע שאריק בהחלט אוהב סיני.
"אה, פשוט אמרתי לה שחזרתי הביתה ומצאתי אותה מעולפת והסברתי
לה שהיא כנראה סתם חלמה את העניין" אריק בהה בצלחת שלו באי
רצון. הוא שנה אוכל סיני אבל הוא רצה לרצות את חברו הטוב
שבהחלט אהב אוכל סיני.
"והיא באמת קנתה את זה?"
"כן, למרות שאני חושב שהיא עדיין כועסת עלי. אז מה רצית לבקש
ממני?" אריק ידע שעליו להיזהר. בנג'י היה סוחר בעולם הקסמים
ולא אחד טוב במיוחד. המקומות מהם בנג'י השיג את סחורתו היו
מפוקפקים במקרה הטוב והוא הרבה להתעסק עם טיפוסים מסוכנים.
למזלו בנג'י היה קוסם מצוין ובחור חמקמק, כמובן שהיכולת להפוך
לכלב מתי שבא לו עזרה לו בהחלט.
"טוב שמע, אני צריך שתבוא אתי לעסקה אחת שיש לי הערב."
אריק לא היסס אפילו שנייה - "אין סיכוי בנג'י".
"אוו אל תתנהג ככה אריק. שמע, אני מוכר את מקל הליכה ישן לכמה
אנשים. עסקה לגמרי חוקית אני מבטיח לך. אין סכנה בכלל."
"אז למה אתה צריך אותי שם?"
"נו טוב אולי יש קצת סכנה. אבל באמת, הקונים הם לא קוסמים.
ואני לא מסתדר כל כך טוב עם אנשים רגילים. אתה בהחלט יכול
לעזור לי אתם!"
"אתה מוכר מקל הליכה ישן לחבורה של לא קוסמים מפוקפקים?"
"כן, בדיוק! אתה רואה - אין בכלל סכנה!"
"כן בטוח לחלוטין, אני לא בא."
"אני אתן לך 30 אחוז מהרווחים."
"אני לא צריך כסף."
"אני אהיה חייב לך טובה."
"אתה חייב לי הרבה טובות."
"אני יודע איפה אחותך נמצאת."
"אני גם יודע איפה היא, ביפן", אמר אריק בנימה מעוצבנת, הוא
בהחלט לא אהב שבנג'י הכניס את אחותו לכל העניין.
"זה בדיוק העניין, שהיא לא. היא הגיעה ללונדון לפני שבועיים.
והיא משתפת פעולה עם הבחורים שקונים את המקל הליכה ממני."
"מה?" אריק היה המום "איך אתה יודע את כל זה?"
"טוב שמע, יש לי קשרים בסדר? שמעתי על יפנית בת 17 וחבורה של
אנשים אתה מחפשים לקנות את המקל הליכה שאני אהם... רכשתי.
ביררתי עוד פרטים ואז כבר לא היה קשה לקשר אותה אליך".
אריק הסתכל במבט אטום על הצלחת שלו. מה לעזאזל לי עושה פה?
ועוד עם חבורה של אנשים מפוקפקים! הוא היה חייב למצוא אותה.
"טוב אני בא אתך בנג'י, רק כדי למצוא את לי ולהוציא אותה
מהבלגן שהיא הכניסה את עצמה אליו".
"אה יופי! אתה רואה, ידעתי שתבוא לעזור לחבר בצרה." בנג'י
בהחלט חייך בשביעות רצון עכשיו.
"איפה קבעת אתם?"
"אה במזח, בשעה 12 בלילה." בנג'י המשיך לחייך.
"לא יכולת לקבוע אתם ברחוב אוקספורד ב12 בצהריים? זה בהחלט היה
הרבה יותר בטוח!"
"טוב שמע, בעסקים כאלה עדיף שלא יראו אותך... במיוחד עם בחורים
מסוכנים כאלו" בנג'י נשמע קצת לא בטוח בעצמו בפעם הראשונה
הערב.
"בנג'י, כמה מסוכנים הם בדיוק? ומה אתה לא מספר לי?"
"כלום! באמת, עסקה פשוטה! נכנסים מוכרים יוצאים, אין בעיות."
"בנג'י..."
"טוב נו, אהם... הם קוסמים אפלים."
"אתה מוכר מקל הליכה ישן לקוסמים אפלים?"
"טוב זה לא סתם מקל הליכה אתה יודע... הוא היה שייך פעם למרלין
בכבודו ובעצמו." נראה שבנג'י היה בטוח שההצהרה הזאת תרגיע את
אריק, הוא התאכזב קשות.
"אתה מטורף!! למכור מקל הליכה של מרלין לקוסמים אפלים! נפלת על
כל הראש! משרד הקסמים יתלה אותך עוד בנג'י!" אריק בהחלט לא היה
רגוע.
בנג'י חייך בביטול "מה שהמשרד לא יודע, לא יזיק לו - או לי".
"אני לא בא אתך אתה מטורף בנג'י" אריק הוציא את הארנק לשלם את
החשבון.
"אחותך אריק..."
"אוי לעזעזאל אתך בנג'י! כמה מסוכנים הקוסמים האלו?"
"אה הייתי אומר דיי מסוכנים..."
"טוב אז בוא נלך לשם ונגמור עם זה" אריק נראה נחוש בדעתו לגלות
מה עושה אחותו בחברת קוסמים אפלים. אחותו שבכלל לא הייתה קוסמת
אלא נערה תמימה בת 17!
בנג'י שילם את החשבון והם תפסו מונית למזח.
-4-
פגישות סודיות בשעת החצות ליד המזח הם אף פעם לא רעיון טוב.
במהלך ההיסטוריה רבות מן הפגישות האלו הסתיימו בכך שהנהר קיבל
לידיו אזרח חדש שכולם מסכימים שהפיזיולוגיה שלו אינה מתאימה
לחיים ימיים. וגם אנו מניחים, כלל אינו רצה לעבור לשכון במרחבי
הנהר אלא שהוא בחר למזלו הרע ללכת לפגישה סודית על המזח בשעת
החצות שהסתיימה בכך שנכפה עליו לעבור לגור בנהר.
אריק ידע את כל זה ובהחלט היה מודע לסיכויים הגדולים על כך
שבקרוב הוא אולי יעבור לשכון בנהר האפל ליד המזח.
בנג'י מצידו היה דיי עליז, אבל בנג'י תמיד היה עליז.
"איזה לילה יפה, רק תסתכל על הירח אריק - איזה יופי!" אמר
בנג'י בזמן שהשניים פסעו לכיוון המחסן שלידו הייתה אמורה להיות
הפגישה.
אריק רטן, זה בהחלט לא היה יום מוצלח מבחינתו. בהתחלה הוא היה
צריך להשתמש בקסם כדי להציל את המוכרת ההיא, והוא שנא להשתמש
בקסם. אחרי זה על הפאשלה עם כריסטה ועכשיו זה. אחותו בלונדון
מסתובבת עם קוסמים אפלים. "לילה ממש נפלא בנג'י".
אריק זיהה את הקוסמים מחכים להם. שלושה גברים גבוהים ואישה
נמוכה.
הגברים לבשו חליפות משי שחורות. הם התקרבו לגברים ואריק ראה
אותם הרבה יותר בבירור. גבר גבוה עם שיער בלונדיני ארוך, גבר
שני אפילו עוד יותר גבוה עם מבט שטני בעיניים הקטנות השחורות
שלו וגבר שלישי גם הוא גבוה עם כובע מצחייה שחור על ראשו. היה
קל לזהות את האישה,  זאת בהחלט הייתה לי. שיער שחור חלק
ועיניים כחולות גדולות. היא הייתה קצת גבוהה יותר ממה שהוא זכר
אותה לפני שעזב ללונדון, היא גם בהחלט נראתה מבוגרת יותר, כבר
לא אחותו הקטנה. כולם החזיקו שרביטים בידם, גם לי - למרבית
ההפתעה של אריק.
"אתה בנג'י?" שאל הגבר בעל העיניים השחורות.
"כן כן אני בנג'י, אני מניח שאתם אלו שיצרתם אתי קשר במטרה
לקנות את מקל ההליכה?" בנג'י חייך, נראה שהוא לא היה מוטרד
בכלל.
"כן אלו אנחנו, יש לך את המקל?" הבחור עם העיניים השחורות
התקרב והיה במרחק חמישה מטרים מהם עכשיו.
"כן ברור", ענה בנג'י במהירות.
"מי אתה?" התפרץ הבלונדיני הגבוה לשיחה והסתכל ישירות על
אריק.
אריק הסתכל על בנג'י ואז הסתכל חזרה על לי. היא עמדה מאחורי
הגברים וכנראה עדיין לא זיהתה אותו. הוא התכוון לענות לשאלה
כשבנג'י שם יד חלושה על ידו ועצר בעדו.
"הוא שותפי" ענה בנג'י בפשטות.
"לא אמרו לנו שיש לך שותף. מה שמך בחור?" התעקש הבלונדיני
הגבוה בזלזול בוטה.
"אני אריק", ענה אריק לפני שבנג'י הספיק לעצור בעדו.
"אריק מה?" שאל הבחור עם העיניים השחורות שעמד קרוב יותר
לבנג'י.
"פשוט אריק", הייתה התשובה הרגילה.
"דרוגו, זהו אחי" דיברה לראשונה לי מאחוריהם והתקרבה מיידת
לאריק, "מה אתה עושה פה אריק?" היא שאלה עם חיוך משועשע על
פניה.
"אני יכול לשאול אותך אותו דבר, לי" אריק נתן בה מבט חודר, היא
החזיקה שרביט! היא לא יכולה להיות קוסמת!
אריק שם לב פתאום לתנועה מאחורי לי, נראה שהגבר השלישי בעל
הכובע החל להתקרב לעברם ואמר פתאום "אין לנו זמן לאיחוד
משפחות, אנחנו צריכים לסיים את זה" אמר.
"אני בהחלט מסכים עם זה!" מיהר בנג'י לומר. הגבר בעל הכובע נתן
לו חיוך ציני. "אז הבאתם את הזהב?" המשיך בנג'י.
אריק הבין פתאום. לא היה זהב. הם היו קוסמים אפלים והתוכניות
שלהם הייתה להרוג את בנג'י ולברוח עם מקל ההליכה של מרלין!
אריק התקרב לבנג'י ולחש לו באוזן "אין זהב. תתכונן לברוח".
בנג'י פתאום נראה מאד מפוחד מהמצב שאליו נקלעו.
אריק פנה אל לי "מה את עושה, מסתובבת לך עם חלאת קסמים? ועם
שרביט ביד? משחקת בקוסמים ומכשפות? שנינו יודעים שאין לך שום
כוח קסם לי" הוא ניסה להרוויח זמן בעזרת דיבור אל אחותו. הוא
כבר הבין שהיא קוסמת אפלה. פנימיית הבנות שאליה הייתה עוזבת כל
שנה הייתה בית ספר לקוסמים!
"ומה אתך אריק? מאיפה אתה יודע כל כך הרבה על קוסמים?" לי באמת
הסתקרנה.
"תמיד ידעת שאני מיוחד לי. היית צריכה להבין שאני קוסם." אריק
המשיך לדובב אותה בזמן שבנג'י החל לסגת לאט לאט מאחורי אריק.
"קוסם? אתה?" לי צחקה "אף פעם לא למדת, או עברת הכשרה. אם היה
לך איזשהו כוח קסם הוא בוודאי התפוגג במהלך השנים בלי הכשרה
כלשהי."
היא צדקה, זה בדרך כלל מה שהיה קורה לילדים שלא עברו הכשרה.
אבל אריק היה שונה. כל חייו הוא היה שונה. הוא היה הנער שהקסם
חי בו, פראי וטבעי. הוא ידע שיש משהו מיוחד בקסם שלו, משהו
שקוסמים אחרים לא ידעו עליו. "אין זהב נכון?" מוחו של אריק קדח
בניסיון למצוא דרך לברוח מקרב.
הגבר הבלונדיני ענה "ברור שאין זהב, ועכשיו אתם עומדים למות.
האדון שלנו ציווה כך - אח או לא אח!"
"צר לי לאכזב אתכם, אבל אנחנו לא מטרה קלה כמו שאתם חושבים"
ואריק באמת קיווה שהוא צודק. הוא ידע שהקסם שלו חזק במיוחד
ושהיו לו כמה טריקים ייחודיים לו, אבל האם זה יספיק נגד ארבעה
קוסמים אפלים? האם הוא בכלל מסוגל להלחם באחותו?
"לי, אני לא רוצה להלחם" הוא ירה, בתקווה לעכב את הבלתי נמנה.
"אין לך ברירה, האדון ציווה כך" לי ענתה בקור. ברור לגמרי שהיא
השתנתה. היא כבר לא האחות, הידידה שהוא הכיר.
היה ברור שיפרוץ קרב ובמקרה כזה בנג'י היה חייב לברוח. אריק
יכול להסתדר בעצמו אבל הוא לא היה בטוח בקשר ליכולת של ידידו
לצאת מזה  חי.
הוא לחש לבנג'י "ברגע שאני עושה את הצעד שלי אתה הופך לכלב
ובורח, ברור?" בנג'י כמובן לא היה גיבור גדול וענה ישר "כמובן
כמובן".
בנג'י הסתובב חזרה לעבר החבורה של הקוסמים האפלים ולא חיכה
שיעשו את הצעד שלהם. הקוסם הקרוב ביותר אליו היה בעל העיניים
השחורות. ואריק לא חיכה שנייה וישר זינק עליו תוך כדי מניף את
האגרוף שלו לתוך העין של הקוסם האפל.
הקוסם הבלונדיני צחק "תסתכלו, פאטתי! הוא לא יכול להשתמש
בקסם!"
אריק שכרגע היה על הקוסם בעל העיניים השחורות הוציא מחגורתו את
הסכין שלו ונעץ אותה בבטנו של הקוסם המופתע. הוא לא ציפה כלל
להתקפה הפיזית הזאת. אריק ידע שקוסמים אף פעם לא מצפים להתקפה
שלא קשורה בקסם. הוא שמע צעקות וראה את לי יוצאת במרדף אחרי
בנג'י. שני הקוסמים האחרים פנו לעברו. הוא ידע שהם מזלזלים בו.
הוא גם שם לב שכלל לא היה להם אכפת מחייו של חברם. הם אפילו
חייכו כשראו שהוא גוסס מפצע גדול בבטנו.
"אה נראה שהוא הרג את דרוגו, כמה חבל" הבלונדיני המשיך לצחוק
והרים את שרביטו. קרן אדומה נוצצת יצאה מן השרביט לעברו של
אריק.
אני בטוח שרוב האנשים יסכימו אתי כשאשר מישהו יורה עליך קרניים
אדומות נוצצות זה בהחלט סימן רע ואריק נטה בהחלט להסכים כי הוא
התחמק במהרה. אריק מיהר להשתמש בקסמו המיוחד שלו ויצר בועה
חשוכה סביבו וסביב תוקפיו. בועה שרק הוא יכול לראות בה.
כל מה שהקוסמים האפלים ראו ברגע זה הם זוג עיניים אדומות זז
באפלה.
אריק שמע קריאה "חה! משתמש באפלה נגד קוסמים אפלים!" ולאחר מכן
רטינות וכעס. אריק ידע שאף אחד מהלחשים שלהם לא פועל. הם לא
יכולים לראות כלום. רק הוא עם עיניו האדומות יכול לראות אותם.

שני הקוסמים החלו לתקוף בפראות לכל כיוון. הם ירו זיקוקים
אדומים וירוקים כל מקום בתקווה לפגוע באריק שכבר החליט שעליו
לחסל את שניהם אחרת ימשיכו לרדוף אחריו.
אריק נע לקראתם הניף את שרביטו ולחש מילה יחידה "אולארגן!"
ומטח של אנרגיה טהורה פרץ משרביטו לכיוון שני הקוסמים שעדיין
היו עיוורים וירו לכל כיוון. הוא שמע אותם צועקים כשלחש שלו
שרף אותם והרג אותם.
הוא מהר ביטל את לחש האפלה וראה שתי גופות שרופות על הרצפה.
"חבל" אמר אריק ורץ בעקבות הכיוון שאליו ברח בנג'י ושאחריו
רדפה לי.
אריק רץ במשך עשרים דקות בלי למצוא אותם. הוא היה בטוח שבנג'י
הצליח להתחמק. הוא החליט לחזור לביתו בלית ברירה אחרת.

-5-
"אריק זה אתה?" שאלה כריסטה מחדרה. אריק העיר אותה בטעות
כשנכנס לביתו. השעה הייתה 2 בלילה והיא בטח לא הייתה שמחה
שמעירים אותה בשעה כזה.
"כן זה אני כריסטה, את יכולה לחזור לישון," אמר אריק וכבר
באמצע המשפט שמע אותה חוזרת לנחור.
הוא ניגש לבאר הקטן שלהם למזוג לעצמו כוסית וויסקי.
"אריק! טוב לראות אותך בריא ושלם חבר." אמר הכלב במרפסת.
"בנג'י, אני רוצה שגם אתה הצלחת לברוח. אחותי לא תפסה אותך
בסופו של דבר?" שאל אריק בעייפות ברורה.
"לא הצלחתי לחמוק ממנה. מה עם שלושת הקוסמים הללו?"
"מתים."
"ידעתי שאפשר לסמוך עליך חבר!" חייך בנג'י.
"אני רוצה ללכת לישון, לך מפה בנג'י", לאריק היה יום עמוס
מספיק ולא היה לו כוח לעוד שיחה עם הכלב.
"תקשיב רגע אריק, עשיתי בירורים בקשר לאנשים האלו."
"לא אכפת לי בנג'י, אתה יודע שאני לא מתעסק בשטויות האלו של
הקוסמים" אריק רק רצה ללכת למיטה אבל בנג'י התעקש.
"תקשיב חתיכת מטומטם! הקוסמים האלו עבדו בשביל אדון האופל!"
"איזה שם מטומטם זה אדון האופל, מי זה האידיוט הזה בכלל?"
"אריק חסר השכלה שכמותך, זה הקוסם שעומד בראש כל הקוסמים
האפלים! הוא שולט בהם, נאמר שהוא הקוסם הכי חזק בעולם. הוא
התנקש בשר הקסמים!" בנג'י היה חייב להעביר לאריק כמה חשוב זה
היה.
"אז כל הכבוד לבחור, אני הולך לישון עכשיו" אריק עדיין לא
הבין.
"אריק, הם יבואו לפה! הם ירצו להרוג אותך, ואת כל מי שקשור
אליך! אפילו מי שלא קוסם, כמו כריסטה."
"הרגנו אותם הם לא יחזרו לדווח לאדונם זה בטוח" אריק הרגיש דיי
בטוח.
"טיפש! אחותך הייתה שם! והיא בהחלט מודעת לזהותך".
אריק שכח לגמרי מאחותו. איך לעזאזל היא נכנסה לכזה בלגאן? מי
זה האדון הזה שהיא עובדת בשבילו? אריק היה נחוש לברר את כל
זה.
"טוב בנג'י אין לנו ברירה אז"
"למה אתה מתכוון אריק?"
"אנחנו הולכים להרוג את אדון האופל, או לפחות להכריח אותו
למצוא שם יותר מקורי" צחק אריק אבל הוא היה רציני.
"אי אפשר להרוג אותו!" התעקש בנג'י.
"אם הוא עומד ביני לבין אחותי, הוא בהחלט הולך למות."
עיניו האדומות של אריק זהרו.