והילד הזה קרוב אליי עכשיו,
מבטו מבין, אינו רוצה דבר
חם ומתוק הוא מציע שקט,
קרוב מדבר בטון הנכון,
מראה לי דרך נוחה שזורה בחפצי ביתי,
מרים את אצבעו מניח על שפתי
נותן לטעום לרגע,
פרי שיגעון הרמת ידיים,
צניחה חופשית לתוך חוסר החלטיות,
חוסר מחשבה
מפתה במבטו,
די לי לפעול בצורה מהירה להישמע לו,
ניתוח קל של חצי דקת פעולה ואוכל להישאר,
והפעם אני יודעת שהוא ילטף את שערי,
יפתח את שביל מחשבתי,
הפעם הוא לא רק ידרוש וילך.
כל הפחדים טמונים בו,
וידי עייפה מלכתוב.