לו רק יכולתי לתאר, להסביר, או אפילו לצייר את גרף השינויים
העוברים על משפחה אחת, ביום אחד, בעת ובעונה אחת.

לו רק ידעתי להסביר את התופעה של כל כך הרבה מקרי מוות באותו
הזמן בדיוק.
זה הריי לא נתפס...
כל אחד במשפחה שלי איבד באותו יום,אדם קרוב אחד לפחות,
זה מצחיק תיראו.

אמא איבדה את אחיה וגם את חבר שלה...
באותו יום בדיוק כמעט באותו רגע ממש.
סבא וסבתא איבדו בן ואור עיניים.

מה שמשעשע הוא שבאותו רגע בדיוק...
יובל איבד אח ומושא הערצה...
רוחמה איבדה את אחיה הגדול
וחלק מבפנים...
אורנה איבדה מלאך...
מאיר איבד חבר חיוך ואח.

וזה עוד לא הכל בעצם רק ההתחלה.
כי אורטל חי ואיתי איבדו אבא ומורה דרך מצוין.
אילנה איבדה בעל שהכל לה נתן.

אבא איבד ידיד,חבר ואולי קצת את אמא.

וכל אלו בלי להוסיף את האנשים שהמשפחה מאמצת פנימה.
                         
ולי...
לי מת דוד, סתם דוד.
ואולי מת לי גם קצת הכיוון!
בין כל הבלגאן ואי הסדר שנוצר.
אני מחפש ולא מוצא.

בין לנחם ולהתנחם.
בין להיות חזק ולשחק איזה משחק.
בין דמעות לחיוך בין זיכרון לטיווח.
בין שיר לתמונה מבר מצווה או חתונה.
         
מלרצות להיות לבד, מלהושיט למישהו יד.
מלהיות בחוץ רחוק מכאן-
וממש פה בפנים באותו זמן!
מלחפש בתוך הנשמה,
מלמצוא את הנחמה.

אבל אתה דוד, סתם דוד.
קבור עמוק באדמה.

דני,
לו רק יכולתי אני לתאר לך, להסביר לך או אפילו לצייר את גרף
השינויים שעוברים עליי.
מאז הלכת מאיתנו מחפש אני את המקום הנכון בתוך כל הדבר הזה
ואיני מוצא.
סיפרו לי שהתמונה שלי איתך עם חי ואיתי הייתה על המחשב במרכז.
ואני כילד מתרגש לא מבין מה הזכות שנפלה בחיקי להיות שם בכלל.
ולהיות אחיין של איש כמוך בפרט.

ברגעים אלו ממש אני רק לומד להבין מה הייתה.
מעבר ללוחם שישן 15 דק' בלילה בקורס מ"כים.
מעבר לשוטר שנותן מעצמו מעל ומעבר לכל דבר.
ומעל לאבא ולחבר שהיית בשביל כ-ו-ל-ם.

אני לומד להבין.
שהקסם אינו רק חזיון תעתועים,
הנמצא אצל אומנים ואנשי מקצוע.

אני לומד להבין שהקסם זה אתה.
ולא בגלל איזו גלימה נוצצת או יכולת מיוחדת.
הקסם, הקסם שבך נמצא דווקא...
בשקט...
בצניעות...
באהבה...
בנתינה ללא כל גבול וחישוב...
באותה יכולת לאהוב כל אחד,
ומי הוא, זה כנראה לא ממש חשוב.

אז דני, לא סתם דוד.
אני כאן.
חושב.
מתגעגע.
ומעריץ מאוד.