והוא יושב שם בחדר,
מקשיב לשקרים של עצמו.
בוכה מהסטירות שמקבל מידיו,
הוא יודע שמאוחר מידי עכשיו.
והוא זוחל לכיוון החלון,
רוצה עוד קצת אוויר לנשימה,
רוצה לראות נקי,
לאוורר את הנשמה.
הוא מקיא מהזוועה,
מהגועל שעולה מעיניו,
הוא יודע,
מאוחר מידי עכשיו.
והכל אפור,
מסתובב בתוך החור.
אושר ישן ממוסגר בתמונות זרוקות,
פנים מאושרות, הפכו נרקבות,
והוא מחפש,
אולי עוד רגע ומשהו יתבהר,
הכל מסתחרר,
הוא מסתובב ומסתובב,
מנסה להיאחז.
ניזרק לרצפה בכבדות,
מתפתל שוב ושוב,
הכל מתערבל אצלו בפנים,
כל האיברים משתחררים,
ונהייה לו חם,
זיעה נוטפת,
והוא נלחץ, והוא נושם, והוא רוצה, והוא נגמר...