החלון התמלא אור והחשכה התפוררה,
"עבר הרבה זמן", קול עמוק הדהד באוזניי.
הלילה נעלם לאיטו ופינות החדר הוארו,
"הרבה זמן..." הסכמתי ללא קול.

שקט של בוקר והצרצרים נדמו ברגע,
פקחתי את עיניי, הוא היה שם.
החושך הואר בקרני שמש דהויות,
הרמתי מבטי, עיניו הביטו לשלי.

צבעים בהירים בלעו את דמויות הערפל.
דמעה מאושרת, עצמתי את עיניי.
השעון נעצר והמחוגים הסתובבו בפראות,
קרני השמש נמוגו ונבלעו בחושך הגובר.

רוח קרה נשבה והפיחה חיים בוילונות,
צחוק מטורף נשמע בחדר שהחשיך,
הפרתי את דממת הלילה האסורה,
היה זה רק חלום של בוקר מאושר.