לא אתן לך את ליבי,
ומהצוק הכי גבוה שיש לא אקפוץ למענך.
לא אבכה מפלי דמעות עליך,
ולא אשפיל עצמי בפומבי בשבילך.

רק רציתי טיפת תשומת לב,
ואולי גם אהבה יותר מלכולן.
רק רציתי שתחבק אותי שם,
ולא תהווה מכשול של סתם.

אני לא מאוהבת בך מעל הראש,
אתה נכנס לראשי רק לעתים רחוקות.
אבל לפעמים,
כשקר לי מאוד,
אני מתפללת שהיית פה עכשיו לחבק.

אתה אפילו לא מושך אותי,
סתם קצת מצחיק, וחכם מאוד.
ילד קטן,
גוף מתפרק.
ובאמת שנפשי לא מבקשת אליך...


אך מדוע בכיתי
כשסירבת להתקרב?