כאן עכשיו בשכונה אבודה
הראש חושב, בעת שהדמעות זולגות
יושבת בבית, איני מצליחה לבדי
אני באמת צריכה יד מושטת
לעזרה, לתקווה, לאהבה.
טרגדיה
שאין תחושה ושהכל אבוד
זאת טרגדיה
כשהכל קורס וקשה לנשום
שאין מישהו שאוהב,
אני הולכת לאיבוד.
טרגדיה
שאין שפיות ואין הגיון
זאת טרגדיה
כשהכל קורס ולא נותרה תקווה
שאין מישהו לצידי,
אני נופלת לתהום.
יום ולילה המוח טוחן במחשבות
וביומן רושמת שוב כמה שאני
לא יכולה יותר.
שוב אבודה, ולא יכולה לשאת
את הכאב.
אני באמת צריכה אותך לידי
לצידי, לאהוב אותי.
טרגדיה
שאין תחושה ושהכל אבוד
זאת טרגדיה
כשהכל קורס וקשה לנשום
שאין מישהו שאוהב,
אני הולכת לאיבוד.
טרגדיה
שאין שפיות ואין הגיון
זאת טרגדיה
כשהכל קורס ולא נותרה תקווה
שאין מישהו לצידי,
אני נופלת לתהום. |
