יש ערימה של דשא על החבר'ה.
אני דברים כאלה מתעב.
אידיאולוגים שגורמים למות ו...
חייל נוסף שליבו צורב- דואב.

רואה תקווה,
גדר שמפרידה כאן.
רואה גם שכול,
פצצה שמרעידה.
עוד עסקנים ועמך מחליטים ש...
עדיף אותנו בתוכי תוכם.

ומלמעלה רק אומרים: "עזבו!"
הביטחון חשוב גם מבפנים.
אך איך יכול להיות שקומץ אנשים,
הורגים, חורגים, אותנו מפקירים.

אנחנו לא נדע עד שנצא, כן!
אך מוטב לנו אפילו לנסות.
ואם לא ישקטו ואף יאמרו: "תן!"
אז נכנס לתוך ונהרוס.

לא אין תקווה ואין חלום ורוד כאן.
לא אין חיבה לאלה ששחטו.
אך בשביל מה להישאר לגור כאן?
לגרום לכך שהרוחות יתלהטו.

ואם חשבתם שאני מפא"יניק,
כן אם רציתם גם אותי לזרוק.
אז לא הבנתם את כל המהות כאן.
זה לחדול או פשוט להיות.

יש ערימה של דשא על החבר'ה,
לנצח נשאר כה בודדים.
עוד עסקנים ועמך מחליטים ש...
עדיף אותנו בתוך המתאבדים.