היה לי אוצר.
נתתי לו ללכת.
היה לי אוצר.

אין לי כלום, רק אותה.
ממורמר אהיה לעד.
היא איתי בכל מקום.
אבדה התקוה, אבד החלום.

נתתי לאוצר להעלם.
אולי כי היה משעמם.
אז עכשיו אני מצטער, מסתגר, מהרהר,
מתרפא ובוכה, בוכה ומספר.
מספר לכם על טעות מרה.
מנסה להחלים מכאב שלא נרגע.

אבכה לעד. גם היא התרוקנה.
הרגש נדד ממציאות לתחושה.
מוחשי ומופשט, מתעורר בשגגה.

עצבות בלילות, קרירות בימים.
מנסה להדחיק, מחדש להדביק.
מחלקת העצב מוזמנת להתרשם,
בגעגועים אליה, אנוכי אשם.