|
מִשְׁמֶרֶת אַחַת שֶׁל שַׁחֲרִית
עֲדַיִן מְרַנֶּנֶת בַּחֲלוֹמוֹת הַדֶּרֶךְ
פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת
אֶל הַמַּדְרֵגוֹת-לִשְׁעַת-חֵרוּם
הֵם לֹא הוֹדִיעוּ לִי
שֶׁ"סִפּוּר הַפַּרְבָּרִים" הוּא קַיִץ כֹּה לַח
הֵם לֹא סִפְּרוּ לִי
שֶׁרַגְלַי הַיְּחֵפוֹת הַמְּחַפְּש-וֹת אֶת הַמִּרְפֶּסֶת
יְלַחֲכוּ חֲלוּדָה עַתִּיקָה וְעִזְּבוֹנוֹת הַדַּיָּרִים
הֵם לֹא אָמְרוּ לִי שֶׁאֶשְׁמַע
אֶת קוֹל תְּרוּעַת הַמִּגְדָּלִים
מוּל כִּנּוֹרוֹת שָׁמַיִם מַוְרִידִים
וְאֶת מָרִיָּה שָׁרָה לָהּ נוּגוֹת
קוֹנְצֶ'רְטוֹ לְתִזְמֹרֶת פִילְהַרְמוֹנִית
לְמַנְגִּינָה שֶׁל אֶלֶף מַזְגָנִים.
דן ספרי
©
|
|
טקסט הוא תפוח
אדמה ברוטב
שמנת,
והרבה פטריות.
המורה לתאטרון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.