פרנק אומר שבזכות רבים
לא נמצא חובת מעטים.
הוא מתכוון שמדי כמה ימים
צובאים שוב על פתחנו דברנים.

פרנק יודע לא לחרב
לעצמו את המהרה-בימינו.
בילדותו בילה שעות שלמות
בהתמצאות לקויה במרחב.

מה שפרנק שכח שוב לציין
זה הברק שבעיניה לעיתים.
מוכרח להרחיב את הדיבור בנושא
המפריש לו נתח מכל הכנסותיו.

נתפנה רגע להרהר
בהשלכות חייו של פרנק
וברצינות התהליך
המתרחש סביבנו

לא רבים יודעים
שרבבת-ההר
אינה מוצאת מרגוע
אלא בשולי דרכים
דרוסות היטב
מרגלי המון-הים
ובגזרה המגוננת על הבית.

פרנק מוהל עכשיו רגש אחר
ומבקש לקרוא לזה הלצה.
קורה שמרמים אותו בכוונה
ולוקחים ממנו רשמים על העניין.

המון שנים כבר שהוא זר
לעצמו ולמכריו מבית.
אבל הפסטורליה עוד נותנת אותותיה
בו, ופרנק שוקע עם השמש.

מה נשאר לנו מפרנק, בעצם?
אולי זמזום הולך ונחלש,
ואולי הדרך שתראה דרכו.
כך או כך כבר נשמטת תחתיך,
רק הקרקע עודנה עם עצמה.