הסיווג הוא סיפור קצר. קצר מלשון קצר בחשמל... כי זה מה
שקורה בדרך כלל למוחו של הקורא... סאטירה? הומורסקה? לא יודע.
אולי הכי פשוט לקרוא לזה כתיבה פלקונטית...


לפני שעה קלה שבתי מסיור קולונרי בשוק שכונת התקווה והיה
מעניין מאד ורווי חוויות מאלפות נמרים. אז קודם הייתה סחורה
יפה מאד ומילאתי כמה שקיות במיטב התוצרת החקלאית כולל קצת עשבי
מרפא כמו קנביס אינדיאס.

אז איך שעמדתי לצאת מהשוק כדי להרביץ איזה זנב שור אצל בוסי,
אני שומע קול אדיר שמכריז על מרכולתו: עגבניות בלרינה, מלפפון
מסינה ועוד ועוד ממיטב התוצרת. הרוכל ניחן בקול חזק ויכולת
מוזיקלית מרשימה והלכתי כמהופנט לכיוון הדוכן. ואת מי אני רואה
עומד שם ושר בתור הרוכל המזמר?

לא להאמין אך היה זה ללא כל ספק מר רפי גינת, עורך ידיעות
אחרונות בכבודו ובעצמו.

ניסיתי לברר עם האיש והקול הרועם מה קורה בדיוק, אבל הנ"ל רמז
לי באופן מופגן שעלי לרכוש קודם מהיצע הדוכן. רק אחרי שקניתי
כמה קילוגרמים טובים הפשיר העורך הראשי והסכים להסביר לי שהוא
חייב את זה. מאז שהפסיקו לי את הקריינות במשחקי מכבי אני מרגיש
מרוקן, אבל מה אני יכול לעשות שחתמתי על חוזה עם ידיעות
אחרונות שיש בו סעיף כזה? מי ידע שזה יהיה כל כך קשה להיגמל
מהתרועות? אז מצאתי פתרון. כל חמישי כשאני גומר לערוך את
הגליון, אני בא לפה עם הדוכן הנייד הזה...

אין ספק, רפי זה איש אשכולות הוא. לא רק עורך את ידיעות אלא גם
משמש כשרברב המערכת, ע. טבח, קריין הפרסומות ברדיו ביום שישי,
ועכשיו מתברר שהוא גם עושה קופה קטנה בשוק... האמת, אם מר גינת
לא היה גורם לזה שתפוצת ידיעות תרד משבוע לשבוע, היה הוא כבר
נבחר כגבר היעיל ביותר בארצנו המופרעת.