היום אני אענוד את השרשרת שהכנתי עם איילת ואלבש את השמלה
הלבנה עם הקצה האדום והכפתורים הזהובים, זאת שאמא קנתה לי
בחנות עם המוכרת הזקנה ההיא שהיה לה ריח חזק של סוכריות
ליקריץ. אני שונאת ליקריץ, יש לזה טעם מגעיל. אני אגרוב גרביים
לבנות ועליהם אנעל נעלי לקה שחורות כאלה כמו של הבובה שלי עם
התלתלים הג'ינג'ים. היא לא הבובה האהובה עלי ואין לה שם. אני
לא נותנת שמות לבובות שלי, כי ככה. ואז אמא תקח אותי לגן.
הגננות ישירו לי את השיר הזה שיש בו את השם שלי וירימו אותי על
הידיים ויסתובבו מהר מהר. ואחר כך אני אשחק על הסירה, אבל לא
עם רותם. אני לא אוהבת אותה. יש לה עיניים כחולות ופוני והיא
כל הזמן בוכה ובהפסקות היא תמיד זורקת את הקשה של הלחם מתחת
לכיסא. בארבע אמא תבוא לקחת אותי מהגן. ובחמש כולם נפגשים מתחת
לבית שלי לשחק מחבואים ואייל תמיד סופר כי מוצאים אותו ראשון.
אחרי המחבואים אנחנו נשב אצל השכנים ולבן שלהם יש מחשב חדש עם
כל מיני משחקים. אני הכי אוהבת את המשחק הזה שיש איש כזה עם
כובע אדום וצריך לעבור לצד השני של המסך ולקחת את כל היהלומים
בדרך בלי לפול או לגעת במכשולים. אבל הוא לא תמיד נותן לי לשחק
בהם. הוא קודם כל רוצה שנשחק במשחקים שהוא אוהב 'ואז' הוא אומר
'נשחק במה שאת רוצה'. 'אבל אני לא אוהבת את המשחק הזה...' אני
עונה לו ואז הוא אומר שאני לא פיירית שאני רוצה לשחק רק
במשחקים שלי. הוא הכי חכם בחבורה, כי הוא הכי גדול, בקצת יותר
משנתיים. אז אני מסכימה. הוא הולך ונועל את הדלת, אני מורידה
את התחתונים והוא גם ואת המכנסיים ומתחכך בי. 'אני לא רוצה
יותר, תפסיק' אני מבקשת והוא אומר 'רק עוד קצת'. אחר כך הוא
נותן לי לשחק במחשב במשחק ההוא עם האיש עם הכובע האדום אבל
בתורות. הוא יותר טוב ממני במשחק הזה, הוא מגיע לשלב החמישי
ואני רק לשני. בשמונה כבר צריך ללכת לישון. אני מכבה את האור
בחדר ומדליקה את האור בשרותים ממול שלא יהיה חשוך מדי. אני שמה
את הבובה עם התלתלים הג'ינג'ים בצד ימין ובצד שמאל את הבובה
שלי של הכלב. אני מכסה את שלושתנו ומשאירה להם מקום על הכרית.
אני בוכה, גם הבובה של הכלב בוכה. אני אוהבת את הבובה של הכלב,
זאת הבובה האהובה עלי.