ואני בוכה לך
בטלפון,
כי אתה כל כך רחוק ממני עכשיו
(מילולית נמצא
בקצה השני של הארץ)
ואתה,
שהייתי הכי צמוד אליי
מאד שאני זוכרת ואפילו לפני,
פתאום כל כך רחוק ונעלם
ואני צריכה לחכות עד שיהיה לך זמן בשבילי
בטרם אני מתיישבת
ובוכה לך
כי החוקים הארורים של
המקום המקולל שאתה
נמצא בו, כנראה החליטו לסכל כל ניסיון
של שימור אהבה או
אושר
ואני חייבת לבכות לך
כי הגוף שלי כבר ממוטט עצמו
מרוב געגועים
חייבת עד כדי כך שאני יושבת
ובוכה עצמי לדעת
מול האוויר המתיימר להיות
אתה
(הוא לא מצליח,
אפילו התמונה שלך לא צוחקת כמותך)
אני חושבת שכל יום שאתה נמצא ב
חור השחור ששואב לי אותך ממני
כל יום כזה מוחק זמן ש
שווה ערך לחודש שהייתי
איתך
ואיך שהעניינים מתגלגלים או
הרוח נושבת או
איך שלא אומרים את זה לעזאזל,
אני מפחדת שעוד רגע
ובכלל לא תזכור
שהכרתי
אותך.


                              10.8.05          01:43