|
בקלות יכולתי לומר
שאני נוטה לעגון בנמלים נגועים
ושריח הצער נשאר על ידיי
כמו כפפת עור חומה
באמצע החורף
אבל אתה בחרת לומר זאת אחרת
אתה היית אומר
שאני מחפשת שלווה ביגון מתחלף
ומעקמת שפתיי
למשמע קול צוחק
אתה היית אומר שאני הפכפכה
ממש כמו חתול
שאישה זרה מאכילה אותו
והוא לא יודע
אם לגשת או לא
ואני עכשיו אומרת לכם
שלבד כל כך עוד מעולם לא הייתי
תסתכל עליי, אני עוגנת קרוב
וריח הדגים כה חריף ונתעב
על הסיפון מונחת ערימת מכתבים
שכוללים כעס בתוך רשת חוטים
אני כמו ספינת משא של בלבול
של בלבול רתיעה ועשר פחדים
הגיע בוקר
דווקא התעוררתי שמחה
אמא צוחקת ברקע
היא רואה איש רוסי נתקל בשולחן
ואני מעקמת שפתי בגועל
כנראה
שצדקת. |
|
|
השמים הם
הגבול...
אבל לפעמים יש
גם תקרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.