'אולי הם לא יודעים שאני אמור להגיע', חשב לעצמו המשיח.
כבר כמה שעות שהוא מסתובב בתל אביב ומחפש קצת יחס.
לא רק שהוא קיבל קנס, אחרי שהוא החנה את החמור באדום לבן, גם
קר לו נורא באמצע ינואר בכותונת הלבנה שלו.
אבל הכי גרוע, זה שאף אחד לא שם לב לבואו.
בכל הדרך הארוכה מגן עדן, חלם המשיח בהקיץ על קבלת הפנים שמחכה
לו כשהוא יגיע לישראל.
בכי וזעקות שמחה, נשיקות וחיבוקים, בחורות צעירות ושופעות
מתעלפות מאושר.
'אני אהיה אהוד לפחות כמו הראל מויאל', חשב לעצמו המשיח...
בדרך הוא תכנן כבר מה הוא הולך להגיד:
"שלום, אני המשיח, ובאתי לנקות אתכם מחטאיכם".
כבר שעות ארוכות מסתובב המשיח ומציע לעוברים ושבים לנקות אותם
מחטאיהם. במקרה הטוב הוא זוכה לחיוך או גיחוך, אבל בדרך כלל
הוא מגורש בקללה.
בחור צעיר וכועס עם פאות וכובע שחור אפילו ניסה להרים עליו
יד.
תחושות העצב והתסכול של המשיח הפכו עם השעות לכעס.
את זה ה' לא הזכיר בסיפורים שלו...
"הם נורא ישמחו כשתבוא, הם מחכים לך כבר אלפי שנים, בלה
בלה..."
'ממש דמגוג הה' הזה', חשב לעצמו המשיח, 'פעם אחרונה שאני מבקש
ממנו ג'וב'...