בין פינות של בדידות
לרגעים קטנים של שקט,
בין פנינים של עצב
לטיפות קטנות של גשם,

אני מוצא עצמי מוקף באלפי נרות קטנים.
שואלים. מזמינים. משתנים. מאירים.

בתוך אבק מערבולות,
שאריות מעבר רחוק,
בינות לעלים קטנים
של לבלוב חדש.

וכשהשמש מתמזגת
עם רקיע אינסוף,
ופרחים קטנים
גדלים על החוף,

אני מוצא עצמי מקבל את הבריאה.
בשלמותה. בכל גודלה. באהבתה. בפשטותה.

גם אופק מעורפל הוא אופק...