עומד מול אסלה מטונפת וטיפה לא יוצאת. חושב איך בסרטים
בטלויזיה אנשים משתינים בתוך מכנסיים מרוב פחד ברגעים כאלו,
ואצלו טיפה לא יוצאת. והראש כואב מרוב מחשבות ואימה מן העומד
לבוא. ואז הבום הגדול. ומיד אחר כך יוצא סופסוף זרם חזק של שתן
ושוטף איתו אסלה מטונפת. ואז שקט.
ואז מתחילות להתקרב הסירנות. וצעקות. וריח של גומי שרוף ובשר
חרוך. יוצא ממחסן שירותים שבחצר מאחורי הקפה, ומגיע אל ההריסות
של הדלת לידה היה עומד ועושה את העבודה שלו.
שם, בחוץ, היתה הפינה שלו. בסערות גשם, בלילות קפואים, שהוא,
למוד החורפים המושלגים, דווקא ידע איך לצלוח בסבלנות.
זה היה החום הלח והכבד הבלתי אפשרי של הקיץ הישראלי, שהביא
אותו לתעב את אותה פינה לצד הדלת שהיתה שלו.
לפני שהם נכנסים אל פנים הקפה החם בחורף, הצונן ממיזוג בקיץ,
מתעכבים לשניה אצלו בפינה. נערות מבושמות עם תיקים קטנים שהיה
דווקא רוצה אבל לא צריך לבדוק, גופות גבריים מוצקים שצריך למשש
ולמצוא אם יש נשק, גופות נשים מבוגרות במחשופים זולים שהרשה
לעצמו למשש מדי פעם יותר ממה שצריך, זוגות מלופפים, שיכורים.
נערים ונערות קולניים, חצופים, יהירים. שברי שיחות שנקטעות
לידו לפעמים, רק לפעמים, בשפה לא נעימה שהברותיה כבר מוכרות לו
אך משמעות מילותיה לא.
נועה שבשבילה הוא כמו אויר. דנה שאומרת שלום אבל אף פעם לא
יותר מזה. אבי שנותן לו כסף מלקוחות שהסכימו לתת בשבילו שני
שקלים 'טיפ' שבעל הבית מבקש בחשבון על משקאות. נדבות מבחורים
ובחורות שיכולים להיות צעירים מהבן שלו. אבל גם זו פרנסה
כשתלוש המשכורת מחברת כוח האדם לא עובר את השלושת אלפים שקל,
ואין לו מספיק אפילו בשביל לקנות משחה נגד כאבי גב.
מזהה בין ההריסות את נועה, המלצרית היפה וחסרת העכבות, עם
קעקוע גדול של שמש מעל מרפק היד השמאלית והבטן השזופה שלה. אף
פעם לא זכה ממנה למבט, על דיבור איתה אפילו לא חלם, ואת שמה
ידע רק מפניות של אחרים אליה. מהפינה שלו יכול היה רק לדמיין
לפעמים איך היא עוגבת עליו, כפי שראה אותה לא פעם עוגבת על
אותם צעירים מוצקי גוף, בסוף לילה של עבודה. עכשיו היא צורחת
לעזרה, מדממת, פצע פתוח לה בצד הראש והשער הצבוע בבלונד מרוח
בכתמים אדומים שחורים. ובחור אחד, פצוע גם הוא, מנסה לשחרר
אותה מתחת לחלק מבר המשקאות הכבד שהתמוטט עליה. תיכף יבואו
השוטרים וישאלו אותו שאלות והוא יענה את התשובה המוכנה, שעזב
את העמדה בניגוד לנהלים רק לשניה כי היה מוכרח להתרוקן. הוא
צריך להיראות המום כמו כולם שם וחייב להיות מספיק חזק בחקירה.
אסור לו להישבר. זה הגורל המר הכריח אותו לעזוב את הפינה שלו
כדי שמה שתכנן אלוהים יקרה. הבחור הערבי שאיים עליו איומי רצח
בטלפון יניח לו לנפשו, בכסף שיופקד בחשבון שלו בעוד שלושה
חודשים הוא יקנה כרטיס טיסה לקנדה. ונועה? נועה נשארה בחיים
ברוך השם. חושב איך עכשיו עם הצלקות שישארו לה בבטן היא לפחות
תתחיל ללבוש חולצות צנועות יותר. |
