יצחק רייויט / רותי איננה |
המוח יודע, הלב ממאן.
עוד אין געגוע, רק כאב של צרחה,
רותי איננה, זה לא יתכן.
כואב השכול, כמו פצע פתוח,
ואין לו מרפא ומזור.
לעולם יצירה, של ספר ורוח,
אבדת בלי לחזור.
את היית ונשארת, אחותי הקטנה,
מסורה ואוהבת לתת.
יוצרת, חושבת, מקורית ונבונה,
גאווה בלבי השותת.
עומד מול קברך, מספיד ומקריא,
אל תצחקי לי אחות.
דברים מהלב, מוח צלול ובריא,
וחזה שמלא אנחות.
י.ר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|