מירי פליישר ציטוט:מדהים
בהתחלה ראיתי אדם בוער שמקרין את חומו במין כנפיים -קרניים מה שמזכיר
את השרפים ואת התאור בתנ"ך של שש כנפיים לאחד. מלאכים אבל שרפים-בא
משריפה. אחר כך הבנתי שזהו נר מאוד מיוחד ואם נתייחס לשם אז בו בוערת אש
שמכלה אותו אבל
ציטוט אסתי צוקר: לעדיאלי
יופי של רעיון ובצוע.
בשני הצדדים אני רואה עליות ומורדות, מה שיש לאדם באשר הוא אדם, ונשמה באפו.
דימוי הנשמה, מתבטא אצלך בראש הבוער לעד, וכל כך למה ? משום שישנם המאמינים,
שהנשמה עוזבת בבוא הזמן את הגוף, ועולה השמימה, וישנם המאמינים גם בגלגול
נשמות.
אסתי
ציטוט אורנה לביא :היי עדיאלי
אני אוהבת את הציור הזה. תגובה שלי, מהמחשב שלך, אליך... מענין.
כרגע אתה בסטודיו, עובד בעסק הקטן (שעוד יגדל) שלך. אני בהפסקת עבודה, אז יש
לי זמן לכתוב לך. היו לי בראש כמה דברים, אבל עכשיו נוספו לי הרבה הרהורים
פילוסופיים.
אכן, זהו ציור פילוסופי, אבל יש בו הרבה גשמיות. הוא סוריאליסטי, אבל הריאליזם
שבו ברור (אם כי לא מציאותי, מה שהופך אותו לחלום). איש/ה לבושה בחלוק ביתי
מאד, נוזל מאד... השעווה מקשרת לי את האסוציאציות זו לזו - אש בוערת, מים
נוזלים... בולט חסרונן של כפות הידיים וכפות הרגליים, מה שמדגיש את זרימת
השעווה. זה מזכיר לי את השיר השובב "חד גדיא" מההגדה של פסח. האמת היא שיש קצת
שובבות אפילו בך. בכל אדם יש שובבות - קצת או הרבה...
אני לא רוצה לחזור על מה שכתבו לפני מירי ואסתי. אני מסכימה עם כל מילה שלהן,
ונראה לי שמספיק שאכתוב את זה. סתם לבזבז מגה-בייטים ולחזור אחרי מה שכתבו
קודמותי... לא צריך.
אני רק רוצה להוסיף שהצבעים החמים הללו, עם הגוון הטהור של הנר/החלוק, עם
האפור-כחלחל, הנמצא במקצת ברקע (ביחד עם הגוונים החמים, להבלטה הדדית) - יש פה
חמימות נעימה. אווירה ביתית, כבר כתבתי כאן. נכון? הנר האנושי לבוש בחלוק
בית... כן. אני מרגישה טוב עם הציור הזה. אני אמנם לא נמצאת בביתי כרגע, אבל
בעצם כל העולם הוא ביתי.
תמשיך להקסים. בעצם אני הרי מכירה אותך, ויודעת שאתה לא יודע שלא להקסים. ואתה
גם צנוע מדי, אז בוודאי תכעס עלי עכשיו. קצת. אה? טוב, סליחה... אבל לא יכולתי
להמנע מהביקורת הזו. טוב, אני ניגשת לעבודה.
היי - חיים בכיף! תמיד! אה?
אורנעלבי
לשלוט בעצמנו בעצמנו - וגם - כל הכתוב כאן פונה ומתיחס לכל הא/נשים במידה
שווה, למעט היכן שמצויין אחרת - למרות פגעי השפה העברית.
