אני רוצה לומר שמבחינתי "הדמות העסיסית הרוכנת על האדמה, בדמות אישה דשנה עם
דדים מלאים", בעצם -"אמא אדמה", הרוכנת בתפילתה, כאדם הרוצה להיות קרוב
לאדמתו. את ההשראה קיבלתי מתפילות מוסלמיות ומסרטים דוקומנטריים על יהודי
התפוצות, הבאים ארצה ומנשקים את אדמת המולדת. "אמא אדמה" היא ערומה, בראשיתית,
- מכיוון שזו, לפי ראות עיני, הדרך הטבעית להמחשת צבע העור, הקרוב לצבעי
האדמה.
ועכשיו נוצר עימות בין הזמנים, בדומה אך גם בשונה מיורם: אנו קרובים לאדמה
באופן קדמון. למעלה, ההתיחסות האסטרונומית לכדור הארץ, במערכת השמש. לפני
ניקולאוס קופרניקוס חשבה האנושות שכדור הארץ הוא המרכז והשמש סובבת סביבו -
ולא ההיפך, כמו המצב האסטרונומי האמיתי. ביצירה זו הענין הפוך. השמש סובבת
סביב כדור הארץ... נכון? כאן כדור הארץ הופך להיות המרכז, השמש משמשת אותנו
ומשרתת את המטרות שלנו, לא אנחנו את שלה - או שאולי כן, ואנחנו לא יודעים?
למירי - היה מתאים לי הקוים המכניים דווקא שם, מכיוון שמערכת היחסים בין השמש
לכדור הארץ היא לדעתי שונה ממערכת היחסים האנושית. היא אמנם חמה, אך היחסים
בין כדור הארץ לשמש הם מאד "קרים". השמש נכנסת לתוך האוזון ויכולה לפגוע
במערכת היחסים הללו.
תודה לכל המגיבים - גם לך, מירי. מה שחשוב לי ביצירה הוא - אם אני אוהב אותה.
הפעם זה הפוך ממך, מירי. אני אוהב אותה, ואחרים לא. כמו שאמרתי קודם - היחס
בין הורים לילדים - גם כאשר ילד אחד פחות מוצלח בעיני החברה או הממסד, הרי
"כולם היו בני". אני שלם עם הציור הזה, והוא אחד מביטויי.
בברכה
ע ד י א ל י
