שאול פתח את המקרר והוציא מרגרינה וביצה בוהקת, אחז בה בזהירות
ובחן אותה ארוכות, כאילו  פענח איזה מסר.
חתול הבית ניצל את ההזדמנות, קפץ על הספה והפך עצמו לכדור צמר.
כאב חד ופתאומי עבר לאורך גבו של שאול  והוא ויתר על רעיון
החביתה, הפעיל את הפטפון הישן ותקליט הויניל הסתובב לצלילי
סונטה של מוצארט.
בחוץ, ילד רכב על אופנים והתווה עיגולים בלתי נראים.
רק בשעות הלילה המאוחרות, כשקולות הלילה הטובים זלגו מבעד
לתריסי העץ, היה מסוגל לשבת אל מול המחשב ולעבד את מה שרץ
במוחו כל היום, לקבץ בסדר מופתי את הנתונים שליקט. חריקת הכסא
עליו ישב הייתה תזכורת כי הוא חייב לתקן אותו בהקדם, אחרת ימצא
עצמו על הרצפה.
מזה זמן מה הייתה נעוצה על עץ אקליפטוס ליד ביתו מודעה ובה
פרטים על תיקונים ורסטורציה של ריהוט חדש / עתיק.
למרות העייפות וכאב הגב המזדחל לאורך גבו כמו נחש, שאול יצא אל
הרחוב והעתיק את מספר הנייד.
למחרת, אחרי הקפה והסיגריה הראשונה, הוא התקשר לנגר. קול
מחוספס ענה לו מצידו השני של הקו.
- נכון, אני מתקן ומשחזר רהיטים. ממי קיבלת את המספר?
שאול חייך אל עצמו, כמעט אמר: מאקליפטוס.
- ראיתי מודעה שלך ברחוב. יש לי כסא עץ עתיק שרגל אחת שלו
מתנדנדת. האם תוכל לתקן אותו בהקדם?
- תוכל להביא אותו במשך היום ונראה.
בנגריה האפלולית שרר ריח חריף של דבק. שבבי נסורת כיסו את
הרצפה כתפאורת יער סקוטי, רהיטים פצועים חיכו בפינה לתורם.
נחום, איש חסון, לחץ בחוזקה את ידו של שאול ובחן את הכיסא.
שאול בחן אותו, מביט בכפות ידיו הגדולות, סקרן לדעת מי האיש
העמל הזה, הקשור לעץ כמו  שהוא קשור למקלדת. הכאב תקף אותו
שוב. נחום הבחין בכך והציע
- אולי תשב לרגע? יש כאן מספיק כסאות...
- תודה, זה כאב גב שהתחיל אתמול.
- בעבודה? איפה אתה עובד?
- אני עובד כעת  מהבית, כותב לא מעט, וזהו כיסא העבודה שלי.
זיק של עניין ניצת בעיניו של נחום.
- מה אתה כותב?
- ספרי מסע למטיילים.
- הלוואי שהייתי יכול לנסוע יותר. וודאי ראית כבר חצי כדור,
לא?
- הייתי במקומות רבים, אך אין צורך להגזים והאמן לי, אני תמיד
שמח לחזור.
- אין כמו לראות בעיניים שלך, ולחוש בידיים. אבל אני לא רוצה
לעכב אותך. תוכל לקחת את הכסא  מחרתיים.
שאול נפרד ממנו בתודה ויצא. נחום הביט אחריו, מקנא בו מעט,
באיש המטייל, אבל כשהבחין באופן הליכתו, כבר לא היה בטוח בכך.
הוא ניגש אל גלובוס ישן הנמצא בפינת הנגרייה וסובב אותו קלות.