ברזלים ברזלים את תוכך סובבים,
גדולים הם וחזקים.
כל פתח קטן לדמיון,
כל פתח לעולם החיצון,
הם חוסמים.

הם מפיצים ריח של אפלה,
קודרת וארוכה.
לא תצליח לנצח אותה,
וגם לא תחלוף העונה.

רגשות כבדים,
רגשות שאותך זמן ארוך לא עוזבים,
פתאם התעוררו לחיים.
איך זה לחיות עם רגשות כאלה?
כבר יודעים זאת חלק.

אחת מהם זו אני.
כלואה בתוך עצמי.
הברזלים החזקים,
לא נמוגים.
כאשר רואים בלילות את דמעותי,
ואני שואלת: עד מתי?!

אין מי שיבקרני,
מישהו שיבין.
אין מי שיצילני,
מהמקום המבהיל.