|
תמונות ילדותי
צבועות בפרחי ההרים
שקטפתי
מרקדות על סלעים
שדילגתי
מתנגנות עם קולי
במורד
ורק בגרותי
העזה לחדור מבעד
זוכרת ילדה
קופאת מצינת כעסך
נושאת אשמת תמיד מול מבטך
מתגמדת משתיקתך
מבינה בשחור לבן
את אין אונותי
ואיני יכולה לכעוס עליך
אבי |
|
|
אני ממש מזועזעת
ממה שהיה כתוב
בסלוגן הקודם.
מי היה מאמין...
באמצע מזנון
הכנסת... שלי,
ההוא, וכמובן
ה...
טוב, אתם בטח
כבר יודעים
לבד.
נכון שזה ממש
שערורייתי?!
שושו הנרעשת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.