הכל קרה בשניות ספורות, החשמל פסק, הזיעה החלה להראות את
נוכחותה על הגופייה המרופטת שלבש. הוא ירד מטה ואז הם הופיע,
על פניהם הבעת נחישות. הוא ידע. זה קורה עכשיו והוא חייב לנסות
לצאת מזה, הוא הביט ימינה, שמאלה ושוב ישר, הוא היה מכותר,
לברוח לא היתה אופצייה שעמדה ברשותו. הוא אזר אומץ צעד צעד אחד
קדימה. הם הביטו בו עומדים ללא ניע. "אני לא מצטרף אליכם בשום
פנים ואופן" קרא לעבר עשרות האנשים. אלו, עמדו בטורים מסודרים
והביטו קדימה כאילו מהופנטים. "אתה תצטרף, כולם מצטרפים לכלל"
אמרו במקהלה. הוא פסע לאחור, פניו מבועתות אימה. הוא משך באפו
והרים משקפיו מעלה. "לא אני לא!" התעקש. "אין טעם להתווכח"
קראו השאר במקהלה. בעבר חשב הוא שהתיאום בינם מושלם. היום הוא
יודע אחרת, זהו לא תאום. אומנם הם יחידים רבים אך ישות אחת
מפעילה את כולם, ומוח אחד שולט בכולם. לצערו הם היו רבים
במספרם והוא היה יחיד. השעה היתה כבר מאוחרת, העלטה שררה והקור
גם הוא היכה בו ללא רחמים. מקור האור היחיד שהיה, היה לפידיהם
של גופות היחידים שכיתרו אותו. הפחד החל מכרסם בו "אתם לא
יכולים לקחת אותי, וזאת עובדה!" ציין כמפלט אחרון, "לקחתם את
כולם רק אותי לא" אמר והרים גבה חושב ומהרהר, "אם כך" חשב בקול
רם, "לא באתם לקחת אותי, כי אם כן הייתם עושים זאת מזמן, אז
זאת אומרת שבאתם.." ואז הבין. "נכון מאוד" ענו במקהלה. "או לא!
אני לא מאמין." צעק עידו ונפל על ברכיו. ידיו אחזו בראשו,
מנהיג העדה צעד קדימה אוחז בלפיד. "אני לא מאמין" אמר עידו
"פשוט לא מאמין שעשיתם את זה". "אני מצטער עידו" ענה המנהיג
עידו קם על רגליו, הניף ידיו אל על וקרא בקול "תודה! זאת מסיבת
ההפתעה הכי טובה שהיתה לי בעולם". המנהיג הניח את הלפיד,
האורות חזרו, מנגינות ג'אז עליזות החלו מתנגנות ברקע וכל השאר
עזבו את הטורים ומחאו כפיים בשמחה. "אז כל זה פשוט היה הצגה
לקראת המסיבה שלי?" שאל עידו בפליאה המהולה בשמחה. "בוודאי"
ענה המנהיג וצחק, כל הכבוד היינו בטוחים שלא תגלה" אמר וסימן
למלצרים שהופיעו פתאום מאחורי הביקתה שלו והסתובבו בחוץ עם
מגשי השתייה. "יא אלוהים, אני לא מאמין" המשיך עידו בשלו, כל
השנים האלו שהעמדתם פנים כאילו אתם יצורים מאיפשהו ושהשלטתם על
כולנו היו פיברוק אחד רציני?". "כן". המנהיג לקח משקה ונתן
לעידו אחד. עידו חיסל את המשקה בלגימה אחת. "אני פשוט בשוק!"
אמר עידו " אני באמת האמנתי שאתם נשלטים על ידי משהו מהחלל
החיצון או משהו כזה, ומה לגבי עדי שקפץ לעבר תנין שבלע אותו?".
"טוב נו היינו חייבים להיות קצת אמינים" אמר המנהיג, "עדי
התנדב", "כן" אמר אבי והצטרף לשיחה תוך כדי טפיחה על כתפו של
המנהיג. "עדי היה איש טוב" מאחורי אבי היה ניתן לראות את שאר
תושבי העירה רוקדים להם לצלילי המוזיקה מתענגים על הרגע שבו
גילו לעידו על המתיחה הגדולה ביותר בכל הזמנים. "ומה עם
אישתי?" שאל עידו, "ביקשנו אותה להתגרש ממך ולשכב עם אחר, אחרת
היא לא היתה נכנסת להריון שלא ממך". "וואי, זה גדול" אמר עידו
"המתיחה הטובה ביותר בעולם" ואז המשיך ושאל "איפה היא באמת,
כבר חודשיים שלא ראיתי אותה, איפה הצלחתם להחביא אותה?". "או,
היא נפטרה, שכחנו לספר לך, לא רצינו לקלקל את המתיחה". "אני
מבין" אמר עידו ושלח מבט נוגה בכוס היין שלו. "אבל היתה אחלה
הלוויה שבעולם" ניסה לעודד אבי, עידו הנהן לאות חיוב כאילו היה
שם, "חבל" מלמל. "אבל, זה היה שווה את זה:" "יום הולדת שמח!"
קראו כולם ביחד. "כן" חייך חיוך מעושה. "תודה, אתם באמת חברים
טובים". |