שרבוט על געגועים
והגיגים על חיי
עם בוא השחר
מהדהדים באוזניי

מי אני?
שאלה פילוסופית
ועם זאת הכרחית
כי נראה
שלנפשי מגבלות
משל עצמה

מנסה לאתר דפוסי מחשבה
מעורפלים תחת כמיהה
לאהבה שהלכה
ואולי עוד תחזור?
המבוי שם סתום
אלוהים דאג לכך?
אם יש אחד כזה

הגוף עצל
ובריאותו מידרדרת
ועם זאת
אין כרגע תושייה לשינוי

האהבה תציל אהבה שסרחה?
המזל ידפק על דלתי פעם שנייה?
או שכאן הסיפור הוא אחר
ומגורם חיצוני יותר לא אנצל?

אז כדאי שאתחיל לדאוג לעצמי
תחת בדידות נוראית
שנראית כל כך סופנית