הוא ביקש ש"אראה" אותו. זו לא פעם ראשונה.
בפעם הראשונה ראיתי כף יד בעלת 5 אצבעות מוארת גדולה וארוכה.
תראי אותי, בתחיית פנינה, כשיהיה לך זמן, טוב?
אין בעיה.
קראתי לו ובירכתי אותו. ראיתי צל כהה כמו זרקור נע מול
פניו.
הפריעו לי.
בפעם השניה קראתי לו ובירכתי אותו. ראיתי אותו בתוך בועה
עגולה, מחזיק כדור שחור בין כפות ידיו ומסתכל.
בפעם השלישית כשקראתי לו השם של אחיו קפץ כל הזמן.
מה? מי? למה?
אמרתי בלבי אספר לו, ואחר כך אמשיך "לראות" אולי אראה משהו
באמת.
אמרתי לו.
שאלתי אותו מה מעיק עליך? מה זה הכדור השחור?
תחילה היסס, אין שום דבר. אחר כך יצא המרצע.
אני עושה משהו אסור. אני בקשר עם גויה.
לא, היא לא תתגייר, פילפינית. יש לה משהו שם.
מה אמא שלך אומרת?
תעשה חיים.
וזה מעיק עליך שלפי הדת זה אסור?
פעם, עכשיו כבר לא.
אז הנה זה מה שראיתי.
אתה מחזיק בין ידייך את הכדור השחור.
זה בידיים שלך אם לזרוק או להשאיר.
והוא שחור כי אתה בקונפליקט עם הדת.
מצד אחד אסור מצד שני...
ומה עם כף היד שראית פעם?
זה לא מבטל. אל תדאג. כף היד עוד שומרת עליך ואתה מוגן.
מה שראיתי עכשיו לא מבטל את מה שראיתי אז. אין לך מה לדאוג.
אבל מה קרה עם אחיך? למה הוא קפץ לי היום?
כל פעם שקראתי לך, הוא בא. אז בירכתי אותו ,אבל לא הבנתי את
הקטע.
אסור לראות משהו שלא ביקש.
טוב, אני אספר לך. אבל אם אמא שלי לא ספרה לך, אז שהיא לא תידע
זה סוד.
בת אחי, בת שלוש ועוד לא הולכת. היא נולדה בחודש השביעי ויש
בעיה.
וזה כואב מאד לאחי. אז אולי תראי אותו ותברכי?
אני אברך אותו, אבל לראות בשום אופן. הוא לא ביקש. אז אי
אפשר.
אבל לברך בהחלט.
תמשיכי לראות אותי אם את יכולה, טוב?
אין בעיה. פשוט עבר שבוע לא רציתי שתחשוב ששכחתי אז אמרתי את
זה בינתיים.
תהיי בריאה, נשמה. תודה.
ואני יושבת פה וכותבת מה שהיה. ולא מבינה מאיפה אני רואה...
מאיפה באים הדברים.
מי פותח לי פרגוד ומראה לי את שמאחורי הקלעים?
ואני בכלל לא יודעת מה אני רואה.
וכל פעם שקורה דבר כזה אני מתפלאה מחדש.
מתפלאה ומתמלאה אור של התפעמות.
רציתי לשתף אותכם.
רציתי להוסיף שהכל נעשה בטוהר, ובברכות, ובאנרגיות חיוביות.
פה פשוט רציתי לשתף בהתפעלות שלי מיכולת "ראיה".
השיחה שהתנהלה היא שיחה פנים מול פנים עם השכן אחרי "הראיה".
|