תרוץ הם צעקו תרוץ כי חייבים לנצח" "אבל אני לא יכול" סיננתי.
איזה מין מצב מחורבן חשבתי לעצמי אני חושב שהפעם אני לא אגמור
בחיים. "תרוץ כי כולם תלויים בך" . אני אשם בכל המצב הזה או
אולי מי שאימן אותי אשם ,אני לא יודע, אבל איך לעזעזל יוצאים
מההרגשה הזאת.
כל החיילים כבר עברו את קו הגמר ורק אני עדיין זוחל אני
וההרגשה המזופתת הזאת. "בגללך נפסיד בתחרות!" בגללי?למה תמיד
הכל בגללי?אם הם היו נותנים לצאת שבת למי שמגיע ראשון עדיין
הייתי מגיע אחרון והייתי נותן פה יותר מכולם ,חשבתי לעצמי,אז
למה בגללי?

זהו נגמר המרוץ. הפסדנו בגללי .