כן, אתמול נפרדת ממני, או כמו שאת העדפת לקרוא לזה "לחתוך"...
נתת לי את הנאום הידוע של "ניסינו וזה לא עבד", אבל לעזאזל!
איזה ניסינו? יותר נכון אני ניסיתי להחיות את הקשר הזה וניסיתי
לגרום לו לא להיהרס ואת בטח שניסית, ניסית להרוס אותו, זרקת לי
זין בפרצוף, ושלא נשכח שרדפתי אחרייך ארבעה חודשים ובסוף את
אמרת שאת רוצה לנסות ולא ניסית כלום. "אני לא רוצה שעכשיו
תתעלם ממני, אני רוצה שנהיה ידידים כמו קודם." כמה פשוט לך
להגיד את זה, ומה? כל פעם שאני אראה אותך עכשיו אני ארצה אותך
בחזרה, אני ארצה לנשק אותך ולחבק אותך ויכאב לי?! נראה לך
שאנחנו יכולים לחזור להיות כמו פעם? מה את חושבת? שאני לא אוהב
אותך? שאם תהיי איתי כל הזמן אז זה יעבור לי? "אני אשמה, אתה
לא צריך להרגיש אשם." אשם? אני לא מרגיש אשם על זה שהקשר שלנו
נהרס! אני מרגיש אשם על זה שכבר שלוש פעמים הולכת אותי שולל,
שלוש פעמים שברת לי את הלב, לעזאזל! שלוש פעמים, לא נראה לך
מספיק?! ובטח עוד כמה זמן תרגישי פתאום שאני חסר לך, ותבואי
ותגידי שאת אוהבת אותי ושאת רוצה אותי בחזרה, אבל לא, שלוש זה
יותר מדי וארבע, בטח שלא, עכשיו יכאב לך. אבל מה... עכשיו, יום
אחרי ש"חתכת" אותי, אני לא עצוב ובטח שלא שמח, ולא כואב לי,
אני פשוט נאטמתי. אולי אני בהלם או בשוק, אבל בואי נקווה שזה
יעבור ושאני אשכח אותך. אני לא רוצה אותך יותר, לא משנה כמה
שאני אוהב אותך.

יום יבוא ואמצא אחת אחרת שלא תהיה כמוך.