|
כבר הרבה זמן שאני כותבת שירים לעצמי, ומוצאת את עצמי מניחה את
המילים המדויקות ביותר לתחושה שלי, במקומות המדויקים ביותר.
ואח"כ חושבת - מי יוכל להבין בכלל באיזו סיטואציה אני נמצאת
עכשיו? הרי החוויה היא כ"כ אישית.
ומכאן אני מסיקה פתאום איך אני מעיזה לנתח שירים של אחרים
וגדולים ממני?! מי אני שאבין את המקום שהם נמצאים בו?
ואז אולי בכלל חבל להתעסק בשירה, הרי הכל כ"כ לא אמיתי
בהתעסקות כזו.
מה דעתך?
יש בי הרגשה שחסר עוד פן במחשבה שלי, ואני לא יודעת מהו. |
|
|
תגיד אדון מאשר
סלוגנים:
מה אתה עושה עם
הפקסים אחרי
שאתה מאשר
אותם?
חשבת על
מיחזור,
אין אפשר למחזר
נייר פקס, לא
חבל?
לא עדיף פשוט
להשתמש בנייר
טואלט, ככה גם
תוכל למחזר
נייר, סלוגנים
ומטאפורות, שלא
לדבר על להפיג
שיעמום
בשירותים?,
ותמיד תוכל
להגיד, "חרגול,
ניגבתי איתך את
התחת אתמול".
חבר שלום, כותב
סלוגנים (שהוא
לא חרגול) עם
שאלות ותיסכולים
לא פתירים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.