"פשוט אני לא רוצה להמשיך לפקד, אני לא רוצה להמשיך להתעסק בכל
ההתמודדויות הבין אישיות האלה. רוצה מקום להתרכז רק בעצמי.
נראה לי שאהיה במודיעין באיזה תפקיד". מסתכלת עליו מהמושב ליד,
וכאילו נמצאת בתוכו עכשיו.
"עידו, אני יכול לפתוח חלון להגיד לילה טוב לחיילים?" טל הקטן
והתמים צועק מהמושב האחורי.
"זהו, חלאס, את מבינה? נמאס לי מהשטויות האלה. זה לא בשבילי".
זורק וצוחק מין צחוק פגוע, מלא מחנק בגרון.
"כל הזמן חיכוכים, כל הזמן. לא רוצה לעמוד במקום הזה."
"אז אפשר לפתוח להם את החלון, עידו?"
נבהלת פתאום ממכה נואשת של עידו על ההגה.
"לא בשליטה,לא בשליטה."
"מה קרה?"
"אוף".
"מה זאת אומרת, עידו, מה קרה?"
---
"מה?"
---
"נו, מה קרה?"
"אני רוצה להגיד להם לילה טוב!!!" טלוש מאחורה.
הרכב נראה לי פתאום כמו התשקיף לנפש של עידו. דוהר ועוקף בלי
לאזן.
קשה לראות ככה אח. ועוד יותר אח נשוי.
"תפתח את החלון, נו! עידו!"
---
---
---
"איזו חמודה שחר! כזאת מתוקה כשהיא עושה אמבטיה, עם ריח של
תינוקות..." מנסה להאיר את השיחה. כשבחוץ חשוך, לפחות את העלטה
שבפנים להאיר.
--- "אה כן."
"אז מה את אומרת, לאן לנסוע עכשיו? תגידי את."
"לאן שאתה רוצה להיות בו."
חלון נפתח.
"היי חייל! ל-י-ל-ה  ט- ו-ב!!!"