"לפעמים, אני לא בטוחה", היא חושבת, "אם אוכל להמשיך כך זמן
רב..."
"נדמה לי," היא מהרהרת, "שתכף נגמרות לי האנרגיות לזה..."
הוא יודע שהוא לא יוכל אף פעם לעזור לה, שגם אם ינסה היא לא
תתן לו להתקרב מספיק כדי לעזור. הוא חסר אונים. לא מסוגל להבין
איך זה שהיא כל כך לבד למרות כל האנשים האלה שכל כך אוהבים
אותה.
הוא מביט בה כשהיא ישנה.
כל כך שלווה היא נראית... כל כך רגועה... כל כך להיפך ממה
שמתחולל בה בכל פעם שהיא פוקחת את העיניים שלה.
העיינים האלה... כל כך הרבה זמן לא ישן בגללן... הן העיניים
הכי יפות שראה אי פעם. הדבר הראשון שראה בה היה העיניים האלו
המשגעות. זו הסיבה שהתאהב בה.
כמובן שהיא לא תדע אף פעם.
שהוא מאוהב בה, זאת אומרת... מבחינתה הם הרי רק ידידים.
אם תדע תרחיק גם אותו.
חסר אונים הוא מרגיש עכשיו...
הם יושבים בחדר חשוך, שהאור היחיד בו נכנס מהחלון הקטן שקרוב
לתקרה. "תגיד, נראה לך שזה מספיק חזק?" היא שואלת אותו.
הוא לא רוצה לתת לה לעשות את זה. הוא לא יודע איך ימשיך
בלעדיה. העניין הזה ממש קשה לו. איך הוא אמור להתמודד בלעדיה?!
היא הרי מאזנת אותו... בזכותה הוא חייב לחשוב כל הזמן על
הדברים הטובים, השבירות שלה מכריחה אותו לקום כל בוקר... אם
היא תלך לא יהיה מה שיציל אותו מהתהום.
לפני שנפגשו, הוא היה אובדני.
יותר אובדני ממנה עכשיו.
ואז נפגשו,
ורק בזכותה יצא מזה,
כי הוא התאהב (חבל רק שהיא לא יודעת...).
ועכשיו היא לא תהיה שם יותר,
והוא שוב ישקע,
ואז מה?
הוא חייב לעצור בעדה.
"אתה יודע," היא אומרת לו, "ממש יכולתי להשבע שזה יכאב..."
היא אומרת, והמילים שלה נבלעות תחת רעש המטוסים...
הוא מתעורר בבעתה.
כבר כמעט שכח כמה זה כואב, להתעורר ככה, ולרגע לא לזכור
למה...
היא הלכה, לתמיד, והוא לא יראה אותה יותר לעולם...
אולי זה עדיף ככה, אולי שם היא תמצא את מה שחיפשה כאן ולא היה
לה...
הוא לא יודע לאן נסעה.
היא אמרה שעדיף ככה,
שתמיד ידעה שהוא אוהב אותה,
ושעכשיו שהיא כבר כמעט בסדר אז עדיף שלא יפגשו עוד,
שאולי תחזור אבל שלא יחכה יותר מדי,
שאין לה ברירה, וש"שם" קורא לה,
מה ש"שם" לא יהיה...
הוא לא ידע מה יעשה עכשיו,
אבל לא היתה לו ברירה.
היא השאירה לו את הילדה שלה שידאג לה, אמרה שזה יותר טוב
לילדה, שהיא לא רוצה להסתובב עם קשרים, שהיא רוצה להיות חופשיה
לחלוטין.
אבל הוא ידע את האמת.
היא השאירה את הילדה עם העיניים של אמא שלה, כדי שתשמור עליו.
כדי שתציל אותו מעצמו.
כי הוא האוייב הכי גדול שלו,
הוא והחושך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.