הם חשבו שהם יצליחו. הנחישות, הרצון וההקרבה שהם היו מוכנים
לתת הייתה יותר מדי גדולה. הם האמינו שיש מי ששומר עליהם
מלמעלה, חלקם אפילו לקחו עליו בעלות.
מהצד השני היו כאלה שלעגו והשמיצו, והיו כאלה שבחרו להתעלם,
כאילו הם היו עוד מכשול קטן בדרך אל האדישות המוחלטת.
ואני, אני רק ראיתי את היופי של הפרטים הקטנים, האלה שאולי
המבוגרים לא יבחינו בהם.
מלך החיות שהיה באותו זמן עסוק בכמה שטח הוא יוכל להקים את
המאורה הבאה שלו, רצה שאולי לא יהיה עניין בו והחליט לעשות
מעשה שאולי הצליח לו אבל פגע בממלכת החיות ביער, שגם ככה היה
כה קטן - פתיחה במלחמה עם ממלכת החיות השכנה.
תומכיו המושבעים, הזאבים, האמינו בו אמונה עיוורת וע"י איומים
כלפי החיות החלשות הם קיבלו את תמיכתו של היער כולו.
אך אבוי, ביער הזה היו כמה סוררים שהיה צריך לאלף. הם עשו הכל
כדי לשנות את החלטתו של המלך אך הממלכה אמרה את שלה.
הדובים, שהיו החלק העיקרי של המאבק, נאבקו בכל הכח, מגור ועד
דב ישיש (כמובן שהצטרפו אליהם עוד כמה מהחיות השונות אך הם היו
המיעוט).
הרצון לסדר היה חזק מהכל, אך כמו בכל דבר גם כאן הנפשות נחלשו
באמצע הדרך ונכנעו למרותו של מלך החיות.
המלך הורה לקופים, שהיו מעין משמר המלך, לעצור את פעילות
הדובים ולעשות את זה בכל דרך. מהצד השני הוא דיבר עם המלך של
הממלכה השניה על כמה שטח הוא יקבל אחרי המלחמה, ומהצד השלישי
נתן עוד הוראה לשארית הקופים לתקוף את הממלכה השניה.
בינתיים גורי הממלכה השכנה סבלו מחוסר במאורות ובחוסר מזון
ומלחמות עדרים פנימיות. הם רצו רק לנקום בממלכה השניה.
וכך גם היה בממלכתנו, שם המלך היה עסוק בעצמו ובמשפחתו, הרי
הוא המלך ומי ידאג לו אם לא הוא עצמו?! מיותר לציין ששאר החיות
עמדו מאחוריו בכל פעולה, אך היו דברים שלצערם הם לא ידעו.
בסופו של דבר המלחמה פרצה, הנחישות נשארה, האהבה עדיין נשארה,
אבל האחדות קיבלה אט אט מכות קטנות כאילו הייתה ביצה
לקילוף...
המלחמה הייתה קשה מנשוא - והיו בקרבת הדובים כאלה שבחרו לפעול
באלימות נגדית כלפי הקופים.
אחרי המלחמה ממלכתנו הייתה שקטה, במובן הרע של המילה. ובממלכה
השניה? שם התרחש בלאגן גדול שמי יודע, אולי יביא למלחמה נוספת.
אך לא בממלכתנו חלילה, אלא מלחמה פנימית בממלכה השכנה.

והמלך שלנו? הוא כבר מזמן שוכב תחת גפנו ותחת תאנתו.
והמלך ההוא? הוא מת בתקיפת נחש ארסי שבא מתוך ממלכתו.

ואני, אני רק ראיתי את היופי של הפרטים הקטנים.