בחדר שרר שקט מוחלט, שלא הראה סימן לרעש ולצחוק ששהו בו כמה
שעות מוקדם יותר. החלטתי ללכת לישון. אפשר לסדר גם בבוקר.
בבוקר התעוררתי מריח הגוויות. קמתי לבדוק מהיכן מגיע הריח.
נכנסתי לחדר וראיתי ערמת גוויות של בלונים שוכבים על הגב.
נועה, ילדת היומולדת של אתמול, שכחה לקחת אותם, או שמא התחמקה
בתרוץ ובטוענה שאין לה מה לעשות איתם, וכי מה לי ולבלונים?
כעת נותרתי אני לבדי עם עשרות גוויות של בלונים שוכבים על הגב,
ערמת כלים מלוכלכים ובדלי סיגריות מעוכים.

נ.ב לנועה:
המון המון מזל-טוב
אבל תבואי בהזדמנות לאסוף את הבלונים...