סגרנו את הדלת של השרותים מאחורינו והתפצלנו. יסמין חזרה לעבוד
לכמה שעות ואני הלכתי לעבר הבסטה שחיליק עבד בה. ישר אמרתי לו:
"עכשיו אכלתי, עכשיו תורך". חיליק הסתכל עליי בהתלהבות בלתי
נשלטת ואמר לי לחכות דקה ושינסה לצאת מהעבודה. ישבתי בטיילת
ובחנתי את העוברים ושבים בדקדוק יתר, כאילו מישהו יגש אליי עוד
רגע ויודיע לי מתי זה יתחיל להשפיע. נגיד גמד עם שלט קטן
ומצחיק - "ברוכים הבאים לסאטלה!"
בעודי במחשבות מאוד רלוונטיות לקיום הסאטלה, מישהי נגעה בי
קלות וביקשה לשאול את המחיר של הקעקוע הפירחוני בשורה הראשונה
למעלה בלוח. ישר קמתי והצעתי לה שכדאי לה ללכת על קעקוע אחר
ותוך כדי נגיעות קלות בגופה הראיתי לה את המקומות הרצויים
שיהיה בהם קעקועי חינה. היא נרתעה והלכה בכעס, לא הבנתי בדיוק
למה, אבל אז התחלתי להרגיש שהלב שלי דופק ומקפץ. הבחנתי בחיליק
והודעתי לו בתקיפות שחייבים ללכת מהטיילת, כי הכל פשוט התחיל
להסתובב סביבי. הוא לקח את ידי והלכנו בהליכה מהירה לעבר
החוף.
עצרנו במקום חשוך כדי להרגע קצת מהעוצמות שהשתלטו עליי.
התיישבתי על מדרגה והוא התחיל לדבר מהר על איזה ספר שמצא שם
ממש לידינו.
הסתכלנו זה על זו, התקרבנו, הוא לקח לי את הראש והצמיד אותי
לשפתיו. זה היה כל כך נעים ורך. התנתקנו והוא מלמל משהו על זה
שהשפתיים שלי עסיסיות.
הלכנו לעבר החוף כדי לפגוש את יסמין. כשהתקרבנו הבחנו בשני
בחורים גדולים עם מבטא רוסי כבד ובירה בידיהם. תוך כדי התעלמות
מהם, עמד מולי בחור שהכרתי את פניו שענה על השם תומר (לפחות
ככה היה נדמה לי). הבטתי בו בכמיהה לדעת אם גם הוא דלוק. חזרתי
על המשפט הזה די הרבה פעמים עד שהוא סתם לי את הפה בנשיקה.

התיישבתי על החוף וראיתי את יסמין רצה לכל הכיוונים בצעקות
לעברי: "תרוצי, תקפצי, תעשי משהו! את חייבת לפרק את זה".
"טוב לי ככה, בישיבה, כי הדופק שלי עלול לקרוע את בית החזה
שלי לחתיכות קטנות", צעקתי לה.
לידי ישב גבר בדואי מוזר, לעס מסטיק והביט בי בעיניים רעבות.
הוא הציע לי כל מיני פעילויות שישחררו אותי מהמצב. התעלמתי
ממנו בהפגנתיות והסתכלתי לעבר הירח המלא. לפתע הבחנתי שיש לירח
עלי כותרת מבריקים ונוצצים. עצמתי את עיני והסתכלתי שוב,
שפשפתי את עיני בחוזקה ובזהירות הסתכלתי למעלה. הבנתי שאני
חווה משהו חד פעמי אז לפחות ליהנות ממנו. חייכתי לעצמי
ושתקתי.

כולם החליטו לנטוש את החוף עם הרכב של אחד הבדואים. עלינו על
הרכב, בראשי עלו סרטי תאונות מחרידות. יכולתי רק לקוות שאדם
דלוק מסוגל לנהוג. בכל מקרה, רוב הדרך עצמתי עיניים. הגענו
לכיכר. אני חושבת שהקפנו אותה חמש פעמים אם לא יותר. כולם צעקו
ושמחו בהתלהבות ורק אני רציתי לקבור את עצמי במקום נידח.

הגענו למין בית מגורים. אני לקחתי את יסמין החוצה והמילים
נפלטו מפי בעצבנות: "יסמין, לא טוב לי! אני רוצה שזה יעבור!"
היא נתנה לי הוראה ללכת להתקלח, לצחצח שיניים והבטיחה לי שזה
יעבור.
נכנסתי למקלחת. לא האמנתי שאני נמצאת בסיטואציה מסריחה כזאת.
עד שאני מחליטה סוף סוף ליהנות ממשהו אני אוכלת הפוכה. התנגבתי
בעצבנות, התלבשתי ויצאתי לחדר. להפתעתי חיכה לי שם אח של באז,
המטורף שרצה אותי מהרגע הראשון שראה אותי. התיישבתי על המיטה
וניסיתי להסביר לו שזה לא ילך בינינו. בחיים, אף פעם, לעולם
לא. הוא משך לי את הפרצוץ לכיוונו והדביק לי נשיקה בכפייה.
התרחקתי ובאותו רגע גם ממש נזהרתי כי אי אפשר לדעת מה אדם דלוק
יכול לעשות. התחלתי לפחד, כשהחזיק את שתי ידי וניסה להשכיב
אותי על המיטה. הייתי בטוחה שזו תהיה הפעם השנייה שיאנסו אותי
או לפחות ינסו. הראש שלי כבר הריץ סרט שלם על איך אני הולכת
להתחנן שלא יפגע בי, כשלפתע יסמין נכנסה לבדוק אם סיימתי
להתקלח. אם ירדה הסאטלה. הוא ישר קפץ והלך. רציתי לבכות,
לצעוק, למות. התאפקתי מלהראות רגשות. אחרי הכל יסמין דלוקה.
אני לא רציתי להיות זו שתהרוס לה את מה שכבר הרס אותה. השארתי
הכל בפנים ואמרתי לה שאני רוצה לעוף משם מהר.

חזרנו לדירה שיסמין ישנה בה, ששייכת לאיזה איש חרמן שלא הפריע
לו שמישהי כמוה תתגורר אצלו ותספק לו שירותי מין כל לילה.
נשכבתי לישון בצד של הקיר אחרי ויכוחים נשנים מצד יסמין שלא
רצתה לישון לידו. אמרתי לה שזו בעיה שלה. היא זו שמעדיפה בנות,
אבל בכל זאת שכבה איתו כדי לגור שם. לא אני.
הנחתי את הראש על הכר ונעלמתי לשמונה שעות או יותר.
התעוררתי. שטפתי פנים. צחצחתי שיניים. הסתכלתי על האיש הגועלי
שנאלצנו לגור אצלו. אחרי שתחקרתי אותו קצת הבנתי שיסמין הלכה
לחפש משהו לעשן, כהרגלה.

נשכבתי על הספה ואז התחיל המוח - למה אני פה? מה אני עושה?
אני רוצה לחזור הביתה! רגע, בשביל מה? מה יש לי לעשות שם? אין
לי חברים! מאמא נמאס לי! אז אם אין לי כלום אז למה אני חיה?
אני רוצה למות! גם ככה אין לי מה לעשות פה.
אחרי כמה שעות הבנתי שאחרי ההיי תמיד יש דאון. וכבר ארבע
שנים.

אילת, יולי 2001