פסיעה בין הדרכים
שנראות אפורות מתמיד
וכה שבור, אין שמחה לאיד
נופלות פה הדמעות
לאט... לאט... התקוות האחרונות
ומפחדות לקום.
כי אין דבר שיביא לשמחתן
ואין פה איש שיצליח להסתיר
הכאב סופי, מר ונורא
היא מראה לנו דרכיה
בורחת בין דרכי האש
מראה לנו תקוותיה
כי היום הוא היום בו בכתה השמש.
[מוקדש לסבא שלי ז"ל]. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.