אלה אלון / חדר מדרגות |
עכשיו אני ילדה קטנה
נמוכה ממך המון
פנייך מחייכים וזרים.
את יפה כמו לא מכאן
כמו קצוות שיער חום
כשאת מנערת אותו
ואותי,
אומרת להתראות,
והודפת אלי את הדלת
בנימוס, באדיקות.
אני חוששת,
שאם אאחז במשקוף
אצבעותיי יורידו דם.
אבל המדרגות תלולות
כל כך, מפותלות.
את גדלה וגדלה
אנחנו מתווכחות בלי קול
על הבלטה האחרונה
שעוד יאופשר לי לעמוד עליה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|