מזמן לא הרגשת ככה.
זיעה קרה שוטפת את פניך, פרקי אצבעותיך מלבינים, עיניך כמעט
יוצאות מחוריהן ואפילו לצעוק אין לך כח.
נמאס לך מכל האנשים הפתטיים האלה, עלובי החיים, כל האנשים
שמקיפים אותך, חונקים אותך, אוחזים בך - ואין לך לאן לברוח.
טוב לך עכשיו ובכל זאת רע.
מה זה בכלל טוב או רע? הרי הכל עניין של תודעה. הכל זוויות
ראיה.
כל מה שאי פעם רצית זה להיות מאושר.
מה זה אושר בכלל?
אתה לוחש לה "אני אוהב אותך" בלי לדעת בכלל מה זאת אהבה.
מה זאת אהבה.
מה זאת אהבה?
התמונות רודפות אותך ואתה לא יכול להשתחרר.
להתפרק.
להתפרק?
איך להגיע לפורקן, אתה תוהה, אצבעותיך לפתע אוחזות חזק יותר
במקל. דמעה מלוחה זולגת על שפתיך אבל אין לך זמן לזה עכשיו.
מזמן לא הרגשת ככה.
מזמן לא היית ער.
אתה ער?
כולם ישנים סביבך, אטומים, סתומים, דוברים את שפתך ולא מבינים
מילה ממה שאתה אומר.
ואולי זה אתה.
רק אתה.
לבד, אבוד. נודד בעולם, צף.
מחכה, עושה. נושם אוויר ומשתעל.
העולם מצחין וכולם נושמים אבק.
המקל שבידך נוחת על ראשה.
זונה.
אף פעם לא באמת אהבת אותה.
אף פעם לא באמת אהבת.