עוד בוקר נהדר ואני קם ממיטתי בדירת הפנטאוז המפוארת שלי, לוגם
מתה הדובדבן המתוק שלי, והנה מביא לי המשרת את העיתון ביחד עם
ערימת המכתבים היומית ואני מתרתח מחדש, עוד הפעם מאשימים אותי
בניצול או בחוסר אכפתיות לחייו של האזרח הפשוט, ובאמת, לא צריך
להיות לי אכפת. אני מתעשת, הולך לאמבטיה כדי לרחוץ את פניי,
מתבונן בהשתקפותי ומזכיר לעצמי כי אני אדם נאור, נעלה מעל אותם
האנשים האחרים, הטפילים. אותם אלו אשר מזמזמים לי בלילות
ומפריעים את מנוחתי, אותם אלה אשר אינם מפחדים מעצם כוחי.
נכון, יש לזכור כי רוב עובדיי ולקוחותיי הם נמלים ודבורים אשר
עושים את העבודה נאמנה, ובשקט בשקט, בשורה ארוכה וקפיטליסטית
מבצעים אך ורק את רצוני, ללא התנגדות, ללא שאלות, ככה
כרובוטים. אך הטפילים הללו, בקרב חוג חבריי אני מכנה אותם
ה"חרקים המשודרגים", אלה שלמרות קטנותם מחזירים מלחמה. ויש כמה
סוגי חרקים כאלו: ראשית יש את הזבובים, אלו הם הכי פחות
מסוכנים, הם אינם פוצים פה, אך כאשר נודע בפומבי כי גילו אצלי
משהו רקוב, הם עטים עלי בהמוניהם, לוקחים לי את כל האוויר ולא
מאפשרים לי לנשום. ובכן, הם רוצים חתיכה גדולה מן העוגה, אך
אני לא אתן להם, לא ולא, אני אדם נאור, וככזה אשתמש בתחבולות
אשר אותם זבובים אינם מכירים כלל, אשתמש בכספי הרב ואקנה תרסיס
יעיל נגד זבובים, כמה השפרצות והם כולם מסתלקים וחוזרים
למאורותיהם.
קולות זועמים נשמעים לפתע בחוץ, אני מתבונן מן החלון, והנה הם,
כהרגלם, היתושים. אלו מציקים, מזמזמים סביבי ללא הפסקה. שלא
כזבובים הם אינם רוצים ממני פיצויים, הם עושים זאת מטעמי
אידיאולוגיה ומוצצים את דמי, אך אל לי לדאוג, פרט לאמונתם הם
חסרי דבר, משחה קלה בדמות עורכי דין תסלק אותם, באיטיות, אך
ביעילות. אני לוחץ על הכפתור האדום וארון הספרים שלי נפתח, צבא
שלם של עורכי דין יורד במהירות בזה אחר זה... אוי שיט, היתושים
מחזיקים אלות בידיהם, עורכי הדין שלי יתקשו להתמודד עם זה, אני
יודע, אשחרר את הכלבים. אני לוחץ על הכפתור הירוק, ובין רגע
שורה של כלבי שמירה קטלניים עטים במהירות לעברם של המפגינים.
חה חה חה, הם קורעים את בשרם, איזה בידור, האיש הזה מדמם.
בחיי, איזה בוקר נפלא.
מה זה? אני שומע צלצול, "אלברט, אלברט". המשרת הזקן אינו שומע,
אאלץ לפתוח בעצמי. אני ניגש אל הדלת, פותח אותה ומחרחר בגרוני,
הנה עומד מולי עכביש. זהו הסוג המסוכן ביותר, יש להיזהר ממנו.
קח יתוש בעל אידיאולוגיה ותוסיף לו ממון, כריזמה ותמיכה
ציבורית. אלו מתגנבים בזהירות מאחורי גבי, טווים את קוריהם
בחשכה, מחפשים מסמכים, הוכחות ולבסוף פונים לתקשורת... יש להם
ארס בין השיניים ולכן גם אם בסופו של דבר מצליחים להפטר מהם,
הם משאירים צלקת שמזיקה לעסקים. "ומה אתה רוצה, עכביש?" אני
שואל, והוא עונה לי: "אתה מזהם את הים, הילדים חוטפים סרטן
ואתה גורר את המדינה למלחמה, איך אתה יכול לחיות עם עצמך בדירה
מפוארת כש..." מהר, לפני שהוא משלח בי את ניביו את לוחץ על
הכפתור הכחול, בור נפער תחת רגליו של העכביש והוא נופל פנימה.
מה לעשות, הוא ביקש את זה, יש כאלו שמבינים רק כוח. עורכי דינם
יבואו אליי במהירות  עם  האשמות וכתבי אישום, ולכן עליי להכפיל
את כמות עורכי הדין שלי ולהכין שוחד.
ולסיכום, עליי תמיד לזכור כי אנוכי אדם נאור היושב בראש האליטה
החברתית, חי בעולם בו אני הוא דרקון וכל השאר הם חרקים קטנים.
רובם הגדול יזהה את הרוע שבי ובכל זאת לא יפעל, אולם יש כאמור
את החרקים האחרים. הם אמנם מטרד, אך ניתן לטפל בהם. אסור לפחד
מהם, ואסור לפתח רגשות מצפון ואשם. יש אנשים חזקים יותר
מאחרים, זהו סדרו הטבעי של העולם ואני לא המצאתי את זה, יש
אפילו מושג מוכר שנקרא "הברירה הטבעית". ואני איש חזק - וככזה
עליי להשתמש בכוחי כדי לקדם את האינטרסים שלי, אז מה אם אני
דורך ומוחץ חרקים קטנים בדרך. מותר להרוג חרקים,  עובדה שיש
תרסיסים.