היצירה הבאה נכתבה כתוצאה מכך שיש אדם שפשוט לא הצלחתי להתקרב
אליו, וזה פשוט מבאס (כן איזה מפונק אני...) . אני אישית מצטער
שהכרתי את אותה כי הזכרונות כואבים ורובם ממש גרועים. אני מודע
שהוא לא יראה את זה כי אני מעדכן לעיתים נדירות. ועדיף שישאר
ככה.


כשהייתי קטן אמרו לי הרבה דברים
שהעתיד ורוד והחיים יפים
כשתהיה גדול תוכל לבחור לעצמך את החברים
ושאם לומדים תמיד מצליחים
שהאהבה היא יפה והאושר הגדול מכולם

אין באמת דבר כזה עתיד ורוד והחיים כמעט ולא יפים
רוויי עבודה ואכזבות
בינהם יש גם את ההשפלות
והזכרונות של דברים מטומטמים שעשית
שאתה פשוט רוצה למחוק ולהתייצב מולם מחדש

אתה חי מיום ליום ולא סולח לעצמך על דברים
רואה שהעולם צבוע ואף אחד לא עושה כלום כי כולם צבועים

אמרו לי כשהייתי קטן שאני אוכל לבחור לעצמי את החברים
אבל מה קורה כשהיא לא רוצה אותך?
כשאתה מנסה להתקרב אתה נהיה נודניק נורא
וכשזה קורה היא כבר רוצה להיות רחוקה
וגם כשאתה כבר לא כזה, היא כבר חיה באותה אשליה
שלהיות רחוק ממני שווה מנוחה
וזה פשוט שובר את הלב

אבל הפעם אני אשמור את זה לעצמי ולדף שלעיתים הוא פשוט החבר
היחידי.