קובי יהב / ביום שאחרי הבלבול |
צועדת לה במהירות,
בשיא חזירותה.
איזה יעד אכבוש
לעצמה היא צוחקת,
להשביע בו את רעבונה.
כי מי אם לא אני אצפור ראשון?
מי אם לא אני אצחק אחרון?
חרון אפי הוא הקיטור,
של רכבת חולשותיי
במדרון התלול
מפסגת שאיפותיי
ביום שאחרי הבלבול.
גאוותי הצנועה
טומנת את ראשה בעובי המבוכה,
רק לעת ליל היא יוצאת
כתף היא תיתן לי,
אחר כך תפרק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|