הוא פגש אותה באיזה יריד במסגרת העבודה. זו הייתה הפעם השלישית
שבה הוא נשלח לת"א ליריד מסוג זה. הוא דווקא שמח על כך, למרות
שאת היריד האחרון הוא זכר לא לטובה. בעיקרון הוא אדם שאוהב שקט
ורוגע, ולא ממש אוהב צפיפות והתקהלות, אבל היריד היווה קצת
שינוי שגרה, הזדמנות לפגוש אנשים חדשים ומעניינים, ובמיוחד
בחורות חדשות ומעניינות. מעניין... בכל יריד הייתה איזו הצלחה,
שגרמה לו להצדיק את השמחה שביציאה ליריד. וכך קרה, שבאותו יריד
הוא פגש אותה. היא תפסה את עינו מההתחלה, אבל מצד שני, הרבה
תפסו את עינו. היא נעצרה ליד הביתן שלו, להסתכל על התצוגה
שהקים. היו בתצוגה כמה בע"ח אקזוטיים, שייצגו את מקום עבודתו.
הוא התחיל לדבר איתה.
תוך כדי הסברים מלומדים על בעה"ח שאל אותה לשמה, מאיפה היא, מה
היא עושה ביריד. היא הקשיבה לו בעניין רב, וענתה על שאלותיו
בסבלנות רבה לא פחות. הוא נדלק עליה די מהר. עניין ברור מאליו,
היה ניתן לחשוב... בחורה יפה, דקת גו ומתניים, מישירה מבט
ומילים. למרבה שמחתו, נראה היה שיש עניין הדדי.
הוא המשיך לפטפט איתה באותו היום וגם קצת למחרת, מתרשם למדי
ממנה, ומרוצה מרמת השיחות איתה.
הוא נשאר לסוף השבוע במרכז, והתקשר אליה. הם נפגשו בשעות
הדמדומים, טיילו באיזה פארק נחמד ואכלו גלידה, ודיברו אל תוך
הערב. הוא הרגיש נפלא, הרגיש שהנה, אולי לאחר זמן רב מצא את זו
שחיפש. הוא השתוקק כבר לנשיקה הראשונה. היא הגיעה זמן קצר לפני
זמן הפרידה. אוי, איזו נשיקה! הוא התמוגג, נמס, שקע בהזיות.
בשלב כלשהו היא ניערה אותו ושאלה אם הכל בסדר. "הכל נפלא" הוא
אמר. הם נפרדו, מבטיחים לשמור על קשר.
שבוע לאחר מכן, התקשר אליה. השיחה הייתה נעימה, למרות שהיא
נשמעה כמי שאינה בטוחה ברצון שלה להיות בקשר מרוחק כזה. הוא
דאג, והרגיש שהוא חייב לשמור על הגחלת, לגרום שהיא תרצה אותו
באותה מידה שהוא רוצה אותה.
הוא נרדם במחשבות עליה.
ביום אחר, היא התקשרה אליו. הוא היה שמח לשמוע אותה, ושמח שהיא
יזמה את השיחה. הוא היה אפילו יותר מאושר כשאמרה, שהיא מוכנה
לנסות, לזמן מה, יחסים מטווח רחוק, עד שהיא תחליט איפה היא
רואה את החיים שלה.
"נכון שאפשר לדבר על בסיס קבוע, אפילו יומיומי, וזה חלק חשוב
ביחסים, אבל יש דברים חשובים נוספים, שדורשים קרבה..." היא
אמרה. "תפרטי ותני דוגמא בבקשה", הוא ענה.
"נו... אתה יודע... יש לי צרכים..." היא הסבירה.
"אהה... הבנתי. אוקיי, אז בואי נעשה את זה בטלפון".
"אתה רציני?!"
"כן, למה לא? אני גם מעדיף את הדבר האמיתי, אבל בינתיים אם זה
מה יש, זה מה יש".
"טוב... אז נתחיל?"
"כן."
"איך... מה?"
"אני מנשק אותך עכשיו."
"אהה... מממ... חושני! אני עוד זוכרת את הנשיקה בפארק..."
"כן... היא מחרמנת גם אותי! אני כבר קשה!"
"חחח... אצלי זה לוקח קצת יותר זמן."
"אין בעיה, יש לי זמן."
"הלו! הלו! אמרת יש לך זמן. מה אתה ממהר ושולח ידיים?!"
"חחח יש לך חוש הומור, זה בטוח. וזה חלק ממה שאני אוהב אצלך!
אבל תסלחי לי, אם אנחנו כבר בעניינים של ללכת עד הסוף, זה לא
צריך להפריע לך כל כך"
"מה שנכון נכון... חוצמזה שאתה עושה את זה כל כך טוב! כאילו
אתה מכיר אותי שנים..."
"חח ראית מה זה? אני בחור כשרוני."
"כן... הפיטמות שלי זקורות לגמרי... מממ אהה."
"ווי... גם לך לא חסר בהבנת האנטומיה שלי. לאט לאט, שלא ייגמר
כל כך מהר."
"אני עכשיו רק בתחתונים."
"גם אני... אני מכניס לך יד לתחתונים. איזה יופי! אין הרבה
שערות!"
"כן... זה גנטי. אממ... אתה עושה לי נעים."
"אוחח אני רוצה אותך!"
"סבלנות, אני תיכף מוכנה."
"אני כבר בלי כלום. אני מרגיש איך שאת מלטפת לי, שאת מחזיקה
אותי. אהה זה מגרה!"
"זהירות, שלא תגמור מוקדם מדי..."
"אני באמת משתדל. תנסי להיות פחות סקסית!"
"... טוב, זה הזמן לת'כלס."
"רגע, אני שם קונדום."
"לא צריך, אני על גלולות."
"יש!!! הרבה יותר טוב!"
לאחר זמן קצר הם סיימו.
"נו? היה שווה?"
"בהחלט! עכשיו אני קצת רעבה ומנומנמת."
"סימן שבאמת הייתי בסדר."
"כן... אז נדבר?"
"תהיי בטוחה."
לאחר זמן קצר (הוא לא שם לב כמה ימים) היא התקשרה שוב. "מה?
רוצה עוד פעם סקס טלפוני?" "לא... מה פתאום?! כמה אפשר להתעסק
בכאילו? אני באה לאילת!" הכריזה. "איזה יופי", הוא צהל משמחה.
הם קבעו להיפגש.
כשהגיעה, הוא לקח אותה לחוף האהוב עליו, הם דיברו כל היום,
אכלו, שתו, שחו, צחקו ופשוט נהנו.
אחרי החוף, חזרו לדירתו, והתקלחו, כל אחד בתורו. אחרי המקלחת,
הוא עשה את הצעד, ונשק לה. היא נענתה בחושניות. "אאח, מדהים.
את. את פשוט מדהימה. מה שקורה לי זה לא מציאותי. אני מרגיש שזו
יד הגורל שהפגישה בינינו". "גם אני..."
הם עשו אהבה, הפעם באמת וברוב תשוקה, להט וחושניות.
הוא שכב חצי רדום לאחר מעשה, מחייך לעצמו בהנאה צרופה - תוצר
מעשה האהבים.
לפתע, היא קמה והתלבשה. "מה קרה?" שאל. "אני קופצת רגע
למינימרקט ליד הבית שלך, כי נגמר לך החלב, ואם לא יהיה לי
בבוקר בשביל הנס-קפה, אני אתפוצץ!"
מוזר, וקצת קיצוני, נשמע לו, אבל נו מילא, זה הרע במיעוטו. הוא
שמע את הדלת נסגרת ונרדם.
הוא התעורר בבהלה. הייתה כבר שעת בוקר מאוחרת. הוא הסתכל לידו.
ריק. הוא סקר את החדר במבטו. אין זכר לנוכחות איש מלבדו. היא
איננה. הוא ידע, זה נגמר. אבל אלוהים, איזה חלום שזה היה!