מגעגועים נחטפתי.
ואיך קראת לי בשנתך
הוצאת אותי ממלחמת דמים
לגשמי ברכה, שישתפוני מהדם
וראשי קפא.
קיפצת בשלוליות דמי המתים,
כולך נרגש מהגשם.
הקורבנות שהקריבו דמם
אינם אומרים דבר עבורך
"תפסיקי" תמשיך לומר לי,
גם כשאהיה רחוקה מכל מה שתכיר.
איך הסתכלת אליי
כשהגעת לרחוב נטוש ללא מוצא.
איך אתה אבוד כשאתה אתה - לבדך.
בלי בושה ניסית לגרום לי לסלוח
אם הייתי ממשיכה ללכת, אתה היית נשאר מאחור.
אך אתה הולך עכשיו,
ואני נאחזת בחבל פרום הקשור לכפות רגלייך,
נגררת אחריך, עם עברינו.
ואתה כמו כלב- זאב שגורר מזחלה
שגורפת שביל בשלג.
העונות מתחלפות בינתיים השלגים כמעט
הפשירו, כשהשמש זורחת יממות שלמות.
ועדיין קפוא לי מבפנים.
מלילות כחולים החזקת אותי שלא אפול
תרפה ממני עכשיו
ואחזור למרחץ דמים שם בחוץ
ואולי לא נתראה לעולם.
7.3.05 |