יום אחד, באה מיכל, בוכה לביתה. "מה קרה ?" שאל אביה מבעד
לעיתון. למיכל לקח עוד מספר דקות להירגע "היום, דניאל הודיע
שיש לו שבוע הבא יום-הולדת והוא עושה מסיבה, וזה לא הוגן, כי
גם לפני שנה היה לו יום הולדת. למה לכולם חוגגים כל שנה ? ולי
רק פעם בארבע שנים ?" - שאלה מיכל את אביה. אבא קיפל  את
העיתון והניחו על הדרגש לידו, הוא נראה מהורהר למספר דקות
ולאחר מכן הושיב את מיכל על ברכיו, ניגב את דמעותיה מעיניה
החומות, נישק על מצחה ופתח בסיפורו.

"ובכן, לפני שנים רבות היה על כוכב לכת אחר, מרחק שנות אור
רבות מכדור הארץ, עם, ששנה אצלו לא הייתה 365 ימים, הכדור עליו
חי העולם, היה גדול בהרבה ואיטי הרבה יותר מהכדור שלנו, ומשך
הקפתו את השמש לקחה פי 4 זמן משלנו.", מיכל פקחה את עיניה
בתדהמה, "באמת ???"
"שאני אשקר ?" ענה אבא והמשיך בסיפורו.

"בעולם ההוא היה לאנשים בעיות זכרון קלות ולכן החגים נחגגו
ברגע שנזכרו בהם ולא שניה אחת מאוחר יותר. אך בתקופות החגים את
רק צריכה לראות מה היה הולך שם, תחרויות ספורט שונות ומשונות
והמון המון אוכל (כיוון שהייתה להם חיבה למזון, בכל הזדמנות
שיכלו, ובעיקר בחגים הם המציאו ארוחות חגיגיות, סלטים מוקרמים,
ספגטי עם חתיכות דג ועוד המצאות שונות), את מבינה מיכל בעולם
הזה כמעט כל יום היה חג, כי כל יום מישהו אחר נזכר בחג אחר
ועשה לכולם משתה"
מיכל המהמה בהשתאות ואבא המשיך.

"היה עוד דבר מיוחד באותם אנשים. כמו שאת מיכל לובשת בגדים
יפים כשאת הולכת למסיבות יום הולדת או לערבי כיתה, גם שם היה
נהוג מנהג דומה, אבל אצלם זה כלל החלפת עיניים בהתאם למצב רוח.
אם אדם היה עצבני הוא לבש את עיניו החומות ואם היה מאושר או
במצב רוח מהורהר היה שם את עיניו הירוקות. לכל אחד היה שם סט
שלם של עיניים בצבעים שונים, המתאים למצב רוח שונה, לכל עונה,
לכל יום בשבוע, ולכל מזג אוויר."
"איש לא יודע מתי ואיך הגיע האדם הראשון מאותו עולם לעולמנו
אנו, אבל מאז, פעם בכמה זמן נולד ילד מיוחד. ילד בעל עיניים
מתחלפות, אהבה לספורט, כשרון להכנת מנות מזון מיוחדות ועם
זיכרון מיוחד, לא כמו של כולם"

"את מבינה, מיכלי, את לא כמו כל הילדים. את מיוחדת."
מיכל חייכה, הביטה אליו מבעד לעיניה הירוקות, נשקה על לחיו
והלכה לאוניברסיטה. הילדה הכי מאושרת בעולם והכי בת שש ורבע.


29.02.01