אדום החזה שבחצר התחיל לצלוע, ואחר כך גרר רגל אחת.למרות זאת
שירתו עדיין יפה. היום בבוקר מצאתי שתי נוצות זנב מונחות על
השביל המרוצף, מתרחקות בסיבובים חינניים עם כל משב רוח חרישי.
בצהריים שירתו הפכה למלמול, שניתן היה לזהות בו געגועים. הוא
נח, מתנשם במאמץ, כנפיו שמוטות ומבטו מרוחק. וכשהירח עלה
בשמיים, חיוור וצר, נפל ומת.
התעצבתי שתמיד עליך לחזות במותה של הציפור מקרוב, וייסורי
הגסיסה הם ייסוריך. אבל אתה אינך מת, רק מזדקן, עד לפעם הבאה
בה תוכל להיות שוב ילד, ואי משם יצוץ זמיר וישורר.